KESUVOS 49 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.
 


12th CYCLE DEDICATION
KESUVOS 49 (7 Cheshvan) - in honor of ha'Gaon Rav Meir Shapiro, creator of the Dafyomi study cycle. (See www.dafyomi.co.il/dafyomi.htm for more on the Rav and his Yahrzeit.)

כתובות דף מט. א

מה הן שיטות של התנאים בברייתא, בענין מזון הבנים והבנות?

בנים בנות
לר' מאיר (בחיי אביהן [1]) ק"ו דמצוה לזון - דלומדים תורה מצוה לזון
לר' יהודה (בחיי אביהן) מצוה לזון ק"ו דמצוה לזון משום זילותא
לר' יוחנן
בן ברוקא
בחיי אביהן אינן ניזונים אינם נזונים
לאחר מיתה אינן ניזונים אלא יורשים חובה לזון אותן מתנאי כתובה

כתובות דף מט: א

מי שמת האם האלמנה ניזונות מנכסיו, באופנים דלהלן?

מה הדין? ומדוע?
כשירשוהו בניו ניזונת האלמנה תקנת חכמים מתנאי כתובה
כשנמכרו נכסיו ללוקח אינה ניזונת משום תיקון העולם שלא יפסיד מעותיו
כשירשה אותו בתו ניזונת האלמנה תקנת חכמים מתנאי כתובה
נשאת הבת ניזונת האלמנה אף שבעלמא בעל כלוקח, כאן הוא כיורש [2]
מתה הבת וירשה בעלה ניזונת האלמנה דגם כאן אינו כלקוח אלא יורש [3]

הכותב כל נכסיו לבניו בחייו, האם כופין את בניו לזון אתו ואת אשתו?

מה הדין? ומדוע?
לר' אילעא אמר ריש לקיש כופין מן הדין משום תקנת דאושא
לר' יונתן כופין מלפנים משורת הדין דפליגי על ר' אילעא - דאין הלכה כן

-------------------------------------------------

[1] ומיירי דוקא כשהם קטנים, אבל כשהם קטני קטנים [עד בני שש] כתבו התוס' (בד"ה כשהם) דלכו"ע חייב. ובבנים קטנים אע"פ שלכו"ע אינו חייב, אמר ר' אילעא אמר ריש לקיש משום ר' יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ובנותיו כשהם קטנים. אכן אין כופין את האב אלא משכנעים אותו ואם לא רצה אפי' מביישים אותו ברבים, שיצטרך לעמוד על מכתשת במקום שיש ציבור גדול ויעמוד ויכריז על עצמו "עורב בעי בניה והוא גברא לא בעי בניה" - דהיינו שהערוב מתרצה לזון את בניו אף שהוא אכזרי, ואילו ההוא גברא - דהיינו הוא עצמו - לא מתרצה לזון את בניו, והוא אכזרי יותר מהעורב. אכן כל זה שאין כופין אותו, הוא דוקא באדם שלא אמיד, אבל אם הוא אדם אמיד כופין אותו על כרחיה לזונם כמו שכופין על הצדקה (אכן לר"ת גם כפיה זו היא רק כפיה בדברים) - דהרי זו צדקה לזון את בניו ובנותיו כשהן קטנים.

[2] כדי שלא תפסיד האלמנה, לכן אף שבעלמא בעל בנכסי אשתו חשוב כלוקח (ומלוקח אין מוציאים), כאן תקנו חכמים שיהיה חשוב כיורש, ומיורש מוציאים למזון האלמנה.

[3] כן העיד ר' יהודה בן אחותו של ר' יוסי בר חנינא, שאע"פ שאין הבעל של הבת יורש את חמיו וא"כ הו"א שודאי לא חשוב כיורש אלא כלקוח, קמ"ל שיש כאן רק דין ירושה, שהיא יורשת את אביה והוא את אשתו, והאלמנה מוציאה ממנו כפי תקנת חכמים.

עוד חומר לימוד על הדף