KESUVOS 47 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

כתובות דף מז. א

מתי שייכת המציאה לאבא - מטעם איבה?

כשהאב זן את בתו כשאינו זן אותה
לרש"י, האיבה שמא לא יזון אותה שייכת לו אינה שייכת לו [1]
לר"י, האיבה שלא יקדשה למנוול וכו' שייכת לו שייכת לו

האם האב אוכל פירות הנכסים שירשה בתו [2] בחייה, ומדוע?

מה הדין? ומדוע?
למשתנו ולת"ק אינו אוכל דאב לא ימנע מלפדות בתו אם נשבית [3]
לר' יוסי בר' יהודה אוכל דאל"כ יש לחוש שימנע ולא יפדה [4]

מתו החתן או הכלה באירוסיהן, מה הדין בדלהלן?

מתה הכלה [5], האם זכה
החתן בפירות כסות וכלים [6]
מת החתן, האם זכתה
הכלה בתוספת כתובה
לת"ק לא זכה - דלא כתב אלא ע"מ שתנשא לרבנן גובה הכל - כיון שכתבו כתובה
לר' נתן זכה - דסוף סוף נתחתנו ביניהם לראב"ע גובה רק מנה ומאתים ולא תופסת [7]

כתובות דף מז: א

מה הוא גדר תקנת מזונות ומעשה ידים, ומה נפ"מ? [תוד"ה שלא].

עיקר הגדר מה הנפ"מ
לרב הונא מזונות עיקר התקנה,
ומעשה ידים משום איבה
יכולה לומר לבעלה
איני ניזונות ואיני עושה
לריש לקיש מעשה ידים עיקר התקנה,
ומזונות תחת מעשה ידים
אינה יכולה לומר לבעלה
איני ניזונת ואיני עושה

כתובות דף מז: א

מה הביאור ב"שארה וכסותה עונתה"?

שארה כסותה עונתה
לת"ק מזונות - "ואשר אכלו שאר עמי" כמשמעו -
בגד ללבוש
עונת תשמיש "אם תענה את בנותי"
לר' אלעזר עונת תשמיש - "כל שאר בשרו" מזונות - "ויענך וירעבך"
לראב"י לפום שארה [8] תן כסותה [9], ולפי עונתה תן כסותה [10]

-------------------------------------------------

[1] וכתבו התוס' לפירש"י, דלשמואל שאמר שאפי' קטן שאין סמוך על שולחן אביו מציאתו לאביו, א"כ בקטנה מציאתה לאביה, אולם בנערה הוא מודה שאין מציאתה לאביה כשלא זן אותה.

[2] כגון שירשה את אבי אמה (שנפטרה אמה) שבאופן זה יש לבת נכסים שלה.

[3] דהנה לבעל תקנו פירות תחת פרקונה, שאם נשבית יש לו חוב כתובה לפדות אותה, אולם גבי אב אין חשש שלא יפדה אותה לכן לא תקנו לו פירותיה.

[4] דיאמר "כיסא נקיטא עילוא - תיזיל ותפרוק את נפשה", פי', כי מלא זהובים יש לה עליה (ממה שהרויחה ממכירת פירותיה) ותפדה את עצמה במעות הללו.

[5] רש"י מפרש כפשוטו שהכוונה שמתה באירוסיה, אולם ר"ת (בתוס' ד"ה כתב) ס"ל שאפי' בנשואין - ומיירי באופן שלא נהתנה מהם, וז"ל: וטעמא דלא זכה לתנא קמא משום דאנן סהדי דאין דעת האב ליתן נדוניא זו אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה כמו הבעל.

[6] פי', כתב האב לבתו נדוניא של פירות כסות וכלים, וכתבו אותם בכתובה שנכתבה כבר באירוסין, ומתה הכלה - האם יורש אותם החתן או לא.

[7] דלא כתב לה הבעל תוספת על הכתובה אלא על מנת לכונסה, וכיון שמת ולא זכה לכונסה אין כוונתו לתת לה תוספת, אלא רק את המנה ומאתים שחייב בהן מעיקר כתובה.

[8] כפי מצבה. ויש מפרשים כפי מצבה. ובאירו התוס' (בד"ה רבי), בשם רשב"ם דראב"י סובר נמי דמזונות הם דאורייתא.

[9] דהיינו שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה, ולא של זקינה לילדה

[10] שלא יתן חדשים שמחממים הרבה - בימות החמה, ולא שחקים שמחממים מעט - בימות הגשמים.

עוד חומר לימוד על הדף