כתובות דף מד. א

שתי שטרות היוצאות על שדה אחת מה הדין?

לא הוסיף בשני כלום הוסיף בשני אפי' דיקלא
שתיהן שטרות מכר/ מתנה ביטל השני את הראשון [1] או שיגבה מזמן ראשון או שיבה בשני עם התוספת
אחד שטר מכר ואחד מתנה לא ביטל שני את הראשון - דליפות כוחו כתב [2]

מה הנפ"מ בין הטעמים דלהלן, בהא דביטל שני את הראשון?

לפסול העדים אכל הלוקח פירות מי פורע המס
לרפרם - דמודה לו שהראשון מזויף פסולים [3] משלם חזרה המוכר פורע
לרב אחא - דמחל על שיעבוד הראשון אינם פסולים אינו משלם הלוקח פורע

מה דין גיורת שנתארסה בדינים דלהלן?

זינתה במה
מיתתה
האם יש לה
פתח בית האב
נמצא הבעל שקרן
האם יש לה ק' סלע
פחותה מבת ג' שנתגיירה עם אמה [4] בחנק אין לה אין לה - ולא לוקה
הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה אין לה אין לה - ולא לוקה
הורתה ולידתה בקדושה בסקילה יש לה יש לה - ולוקה

כתובות דף מד: א

המוציא שם רע על היתומה, או האונס והמפתה את היתומה, האם חייב לשלם קנס?

היתה יתומה באותה שעה בא עליה או הוציא שם רע ואח"כ נתיתמה
לר' יוסי בר' חנינא פטור חייב
לרבא חייב חייב

-------------------------------------------------

[1] ואם כתב לו אחריות ואח"כ טרפו ממנו את השדה, גובה ממשועבדים רק מזמן השני ולא מזמן הראשון.

[2] דאם ראשון במכר והשני במתנה - מיפה את כוחו הוא משום דינא דבר מצרא הנוהג במכר ולא נוהג במתנה, ועכשיו אם יבוא בר מצרא יוציא שטר מתנה. ואם הראשון במתנה והשני במכר, יפה את כוחו לענין שאם יטרפו ממנו קיבל עליו אחריות בשטר השני. דסתם מכר אמרינן שיש בו אחריות - ואפי' לא נכתבה האחריות היא טעות סופר, משא"כ גבי מתנה.

[3] כן פירש"י. התוס' מקשים (בד"ה איכא), דתימה גדולה לפסול את העדים בגלל דבר כזה שכתב עוד שטר. ולכן פירשו שודאי לא נפסלים העדים לעלמא, אלא הכוונה שאם יש לזה המקבל מתנה איזה שטר אחר שהעדים אלו חתומין בו - מרעין ליה לשטרא, היות שהוא מודה שהן פסולים. אי נמי, שאין העדים פסולים - אלא מיירי לפסול חתימתן בלבד ולומר שהוא שטר מזויף.

[4] לשון המשנה "הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה" - וקאי על זו הבת שנתארסה וזינתה או שהוציאו עליה שם רע, מה דינה. וביארו התוס' (בד"ה הגיורת) שכיון שמיירי אפי' בפחותה מבת ג' שנים - שהיא בחזקת בתולה (דבזה יש חידוש שבכל אופן לא דנים לה דין נערה המאורסה), ואין דרך קטנה כזו להתגייר אלא עם אמה.

עוד חומר לימוד על הדף