12th CYCLE DEDICATION
KESUVOS 33 (Shmini Atzeres) - l'Iluy Nishmas Chaim Noach ben ha'Chaver Reb Yehudah (Kruskal). Dedicated by his son and family.

כתובות דף לג. א

במה נחלקו עולא ור' יוחנן בסוגיין?

מה הדין כשחייב מלקות וממון מה ילפינן מקרא ד"תחת אשר עינה"
לעולא משלם ממון ואינו לוקה גז"ש - תחת תחת מחובל בחברו [1]
לר' יוחנן לוקה ואינו משלם ממון [2] לכדאביי, שמשלם גם בושת ופגם [3]

כתובות דף לג: א

האם מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל, ומה חמור יותר - מיתה או מלקות?

האם מותרה לדבר קל מה חמור יותר - מיתה או מלקות?
לרב שישא לרב יעקב מותרה גם לדבר הקל מיתה חמורה יותר
לרב אשי יתכן שמותרה רק לחמור מלקות חמורים יותר
לרב סמא ---- הכאה שיש לה קצבה: מיתה חמורה
הכאה שאין לה קצבה: מלקות חמורים

מה הדין בנתכוון להרוג את זה והרג את זה, ומה דורשים מקרא ד"ואם אסון יהיה ונתת" וגו'?

בנתכוון להרוג את זה והרג את זה "ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש"
לרבנן חייב מיתה [4] נפש תחת נפש - ממש
לרבי פטור ממיתה נפש תחת נפש - ממון

גנב שטבח באיסור, כגון בשבת או שור הנסקל או לע"ז, האם משלם ד' וה', (לשיטות בעמ' זה)?

אליבא דרבנן אליבא דר' מאיר
בטבח בעצמו פטור אי אי ליה מת ומשלם: חייב
אי לית ליה מת ומשלם: פטור
בטבח ע"י אחר פטור כר"ש דבעינן שחיטה ראויה חייב

-------------------------------------------------

[1] דכמו שמצינו בחובל בחברו שמשלם ממון ואינו לוקה (על לאו ד"לא יוסיף" - ואת הלאו מעמידים בכה"ג שהכה אותו הכאה שאין בה שו"פ שאין תשלום ממון), כך גבי קנס של אונס - אפי' שיש לו ללקות כגון בבא על אחותו, משלם את הקנס ואינו לוקה.

[2] והמקרה של משנתנו שאמרה "אלנו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו" מיירי בכה"ג שלא התרו בו למלקות, כמבואר לעיל (דף לב:).

[3] פי', לקמן (דף לט.) מקשה הגמ' דנימא שחמישים כסף זה כולל כל החיובים - קנס ובושת ופגם, ודוחה אביי "תחת אשר עינה" האי (חמשים של קנס) הוא תחת מה שעינה, ומלבד זה משלם עוד בושת ופגם. וכיון שצריך ר' יוחנן את הפסוק לדרשא זו, הוא אינו מיותר לו ללמוד גז"ש. ועולא לומד כדרבא שלומד' מקרא ד"ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף" - הנאת שכיבה חמשים, מכלל דאיכא עוד תשלום על בושת ופגם.

[4] ולפ"ז שפיר דייק רב שישא, שע"כ שהפ' מדבר בכה"ג שהתרו בו, כי סבירא לן שמתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב, וא"כ אם היה אסון ומתה האשה נותן "נפש תחת נפש ממש" - ומחייבים את הרוצח מיתה ועל כרחך שהיתה התראה. וא"כ גם הרישא של הפסוק ד"ולא יהיה אסון ענוש יענש" - דהיינו שמשלם דמי וולדות, מיירי אפי' בכה"ג שהוא מותרה [ומותרה לדבר חמור - מיתה, הוי נמי מותרה לדבר הקל - מלקות], ובכל אופן הדין שמשלם ואינו לוקה. וזה המקור לדין שחובל בחברו לוקה ואינו משלם.

עוד חומר לימוד על הדף