KESUVOS 31 (14 Adar) - Dedicated l'Iluy Nishmas HaRav Ze'ev Wolf Rosengarten of Zurich, Switzerland, a person of "Sheleimus" in every way. Well-known for his Shimush of the Brisker Rav, Rav Wolf passed away on 14 Adar 5760. Dedicated in honor of his Yahrzeit by his nephew and Talmid, Eli Rosengarten of Zurich.
 


12th CYCLE DEDICATION
KESUVOS 31 (20 Tishrei) - Dedicated by Al, Sophia and Jared Ziegler of Har Nof, Jerusalem, in loving memory of Al's mother, Chaya bas Berel Dov Ziegler, on the day of her Yahrzeit, and towards Jared's continued growth in Torah and Yir'as Shamayim.

כתובות דף לא. א

הזורק חץ בשבת או העביר סכין ברה"ר מתחילת ד' אמות לסופם וקרע שיראין, מה הדין [1]?

זרק חץ וכו' העביר סכין וכו'
לל"ק: ד"אי אפשר להנחה בלא עקירה" פטור פטור
לאי נמי: "אי בעי לאהדורי לא מצי" [2] פטור חייב

הגונב כיס בשבת, מה הדין?

הגביהו והוציאו היה מגרר ויוצא
מגרר ויוצא [3]
הילך בלא הפסקה עמד לפוש
לבן עזאי חייב [4] חייב פטור [5]
לרבנן פטור [6] חייב [7] פטור

כתובות דף לא: א

מה דין צידי רה"ר?

לענין שבת - שהוציא לשם מרה"י לענין קנין שעשה שם משיכה
לר' אליעזר כרה"ר - וחייב (דזימנין דדחקי שם רבים) לאו כרה"ר - וקנה (דלא שכיחי רבים)
לרבנן לאו כרה"ר - ופטור לאו כרה"ר - וקנה

כתובות דף לא: א

האם משיכה קונה ברה"ר? [תוד"ה וברשות].

לענין קנין להיות שלו לחייב את הגנב בחיוב אונסין
לרב אשי לרב אחא לא מהני לא מהני
לרבינא לר"י: לא מהני [8]
לריצב"א: מהני [9]
מהני
לאביי ורבא לא מהני לר"י: יתכן דמהני [10]
לריצב"א: לא מהני

-------------------------------------------------

[1] לר' אבין בסוגיין. וכתבו התוס' (בד"ה שעקירה) שר' ירמיה פליג בכל זה ולית ליה סברת "עקירה צורך הנחה", וגם אינו מחלק בין "מצי לאדוריה" ללא.

[2] פי', ולכן חשיב הכל מעשה אחד, ולא אמרינן שחיוב המיתה וחיוב הממון לא נעשו בשעה אחת.

[3] ולא מיירי בדבר קטן, כי שם הוא שינוי ופטור ממיתה. אלא מיירי או בדבר גדול או בדבר בינוני. (אכן התנא ודאי מיירי בדבר בינוני, דאל"כ מה בא לאשמועינן בדין היה מגרר ויוצא, אלא על כרחך אשמועינן שלא הוי שינוי בגרירתו).

[4] דכיון שמהלך כעומד דמי, הרי שמלאכת ההוצאה בשבת התחילה רק בפסיעה האחרונה - ואילו חיוב הגניבה כבר נעשה בשעה שהגביהו.

[5] דחיוב שבת וגניבה באו כאחד בשעה שהוציא מרשות היחיד של הבעלים. ומיירי שהוציאו לצידי רשות הרבים וכר' אליעזר דס"ל ד"צידי רה"ר כרה"ר דמו" וחייב עליהם בשבת ומצד שני יכול לקנות שם משום דלא שכיחי שם רבים, אבל לרה"ר עצמה לא חייב משום גניבה - דאי אפשר לקנות שם. ורב אשי תירץ שאפי' מיירי שהוציא לרה"ר ממש, ומיירי באופן שצירף את ידו אפי' למטה מג' סמוך לקרקע - שידו נחשבת כמקום חשוב (ד' על ד') בין לענין הנחה ובין לענין קנין. ורבינא פליג, וס"ל שאפי' לרה"ר ממש (בלא צירוף יד) קנה, דס"ל שקונים ברה"ר.

[6] דחיוב הוצאה של שבת וגניבה באו כאחד - דהגבהה צורך הוצאה. וכתבו התוס' (ד"ה הכא נמי) שזה דוקא ללשון דר' אבין ד"עקירה צורך הנחה" - ואי אפשר להנחה בלא עקירה, ולכן פטור. אולם ללשון דבעינן ד"אי מצי לאהדורי לא מצי לאהדורי", הרי כאן שכן יכול להחזיר לא אמרינן עקירה צורך הנחה וחייב.

[7] דכבר קנה בשעה שהגביהו, ואילו העקירה להוצאה (חיוב שבת) היתה רק בפסיעה האחרונה אחרי שעמד לפוש.

[8] ובזה יישבו את דברי רבינא עם מה שאמרו אביי ורבא בהמוכר את הספינה (בב"ב פד:) דמשיכה לא קניה ברה"ר, והיינו שלא קונה להיות שלו, אבל בגניבה להתחיב באונסין קונה.

[9] ס"ל שאין חילוק בין חיוב אונסין לבין קנין, והיינו שאין לומר שיתחייב הגנב באונסין אם לא קנה את הדבר להיות שלו.

[10] כלומר, לפי סברת רבינא י"ל בדברי אביי ורבא דמהני, אכן רב אשי ורב אחא בסוגיין, דס"ל שלא קונה הגנב - אפי' להתחייב באונסין, ס"ל שסברת אביי ורבא שאין משיכה קונה ברה"ר כלל.

עוד חומר לימוד על הדף