גיטין דף כט. א

האם שליח יכול לעשות שליח בחלה השליח או בלא חלה, ואמר לו הבעל כדלהלן?

אמר הבעל: "הולך" אמר הבעל: את "הולך"
לתירוץ
הראשון
לתנא קמא בחלה עושה בלא חלה אינו עושה בין חלה ובין לא אינו עושה
לרשב"ג בין חלה ובין לא אינו עושה
לתירוץ
השני
לתנא קמא בין חלה ובין לא הרי זה עושה בחלה עושה בלא חלה אינו עושה
לרשב"ג בין חלה ובין לא אינו עושה
לתירוץ
הלישי
לתנא קמא בין חלה ובין לא הרי זה עושה בחלה עושה בלא חלה אינו עושה
לרשב"ג בחלה עושה בלא חלה אינו עושה

האם שליח עושה שליח, לענין הולכת הגט או לענין כתיבת הגט, ומה הדין במתנה?

בגט במתנה
להיות שליח הולכה עושה שליח עושה שליח
לכתוב שטר ולתת אינו עושה [1] לאבי ורב: עושה שליח [2]
לרבא ושמואל: אינו עושה [3]

אמר לשליח טול לי הימנה חפץ פלוני, מה הדין בדלהלן, בין בשליח ראשון ובין בשליח שני?

קח ממנה חפץ ואח"כ תתן את הגט תן לה גט וקח ממנה חפץ
והוא נתן גט ואח"כ לקח חפץ והוא לקח חפץ ואח"כ נתן גט והוא נתן גט
ואח"כ לקח חפץ
והוא לקח חפץ ואח"כ נתן גט [4]
לריש לקיש מגורשת [5] מגורשת מגורשת מגורשת
לר'
יוחנן
לרש"י אינה מגורשת [6] מגורשת מגורשת מגורשת
לתוס' אינה מגורשת בראשון: מגורשת
בשני: לא מגורשת [7]
מגורשת מגורשת
-------------------------------------------------

[1] הכי תנן אמר לשנים "תנו גט לאשתי" או לשלשה "כתבו גט ותנו לאשתי" הרי אלו יכתבו ותנו, ודייקינן אינהו אין אבל שליח לא. והטעם שלא מועיל, פירש אביי משום שיש בזה בזיון לבעל שעליו מוטל לכתוב את הגט, ואם מבקש מאחרים שיכתבו בשבילו זה סימן שאינו יודע לכתוב את הגט, ויתכן שמקפיד שרק הם ידעו מביזיונו זה שאינו יודע לכתוב את הגט אבל אחרים לא. ורבא אמר שהטעם הוא משום שמילי לא ממסרן לשליח, וכאן הרי רק מסר להם מילים לכתוב ולתת את הגט, ומילי לא ממסרן לשליח.

[2] וס"ל דשליח מתנה אינו כגט, ויכולים לומר לאחרים לכתוב ולתת את שטר המתנה, דאין כאן בזיון של הנותן, דאין חוב על הנותן לכתוב את השטר מתנה.

[3] ס"ל דמתנה הוי כגט, כיון שהטעם הוא משום ד"אין מילי מימסרן לשליח" וא"כ לא שנא מתנה ולא שנא גט אי אפשר למסור לאחרים מה שקיבלו רק מילים ממנו - דהיינו ציווי לכתוב שטר.

[4] באופן כזה אין מחלוקת ולכו"ע מגורשת, כי גם הבעל לא הקפיד וגם עשה כהוגן שלקח את החפץ ואח"כ נתן את הגט וזה בין בשליח ראשון ובין בשליח שני מהני.

[5] ואפי' שעשה ממש היפך מה שביקש הבעל, בכל אופן לר"ל היא מגורשת בין בשליח הראשון של הבעל ובין בשליח אחר, כי עיקר קפידת הבעל שיגיע החפץ לידו, וכיון שכך נעשה אינו מקפיד בין בשליח ראשון ובין בשליח שני.

[6] שלא קיים את דברו, ואפי' לא עשה שליח אחר אלא הוא עצמו שינה מדברי הבעל, ג"כ הוי קפידא ולא מגורשת.

[7] ס"ל לתוס' שבהקפיד הבעל בלשונו, כל שינוי שעשה לא מהני אפי' שלא שינה השליח השני והקדים נטילת החפץ, מ"מ לא הוי גט - שזה עצמו שמינה שליח אחר נגד רצון הבעל, לא הוי שליח - שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר.

-------------------------------------------------