[1] כלומר, אפי' שאח"כ תתאלמן מבעלה לא תוכל להנשא לכהן, כי היא מקצת גרושה - דיש כאן ריח הגט. וכן אם היה בעלה כהן אסורה לאכול בתרומה.

[2] ואפי' במקום שיש לחוש שלא יוכל להתברר הדבר לבסוף לעולם, כגון בלוקח יין מבין הכותים דסובר ר"מ שיכול להתנות ולומר ב' לוגים שאני עתיד להפריש וכו', ואפי' שיש לחוש שמא יתבקע הנוד ולא יכול להפריש, בכל אופן סובר ר"מ דלא חיישינן לזה.

[3] ולכן ס"ל דלא מהני שיאמר ב' לוגים שאני עתיד להפריש וכו', דכיון שהוא עצמו זה שעתיד להוציא את היין ולהפרישם, אין ברירה בתולה בדעת אחרים.

[4] והטעם שלא מועיל להתנות ב' לוגים וכו', משום שיש לחוש שמא יבקע הנוד ולא יבוא לעולם לידי הפרשה.

[5] כמו שמצינו גבי האומר "זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה" דהוי גט אם ימות מאותו חולי, וכל ימי אותו החולי דינה כאשת איש גמורה לענין שאם הוא כהן יכולה לאכול בתרומה, ואם היא זינתה באותו זמן בחנק. והגם כשנתן את הגט יש לו ספק אם יחיה או ימות (ואין זה דבר שבידו כמו בתנאים שבידו לקיימם), ותלוי הדבר בברירת אחרים - דהיינו בהקב"ה שחייו תלוים בו, ובכל אופן אמרינן שמגורשת אלמא יש ברירה. וכן ס"ל גם לר'"ש שאם לאשה "הרי את מקודשת על מנת שירצה אבא" - שתלוי אם רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, וחזינן שתולה ביד אחרים יש ברירה.