הלכה א' (לט. - מא:)
הלכה ב' - ד' (מא: - מג.)
הלכה ה' (מג. - מה.)
הלכה ו' (מה. - מו.)
הלכה א' (לט. - מא:)

חזור לראש הדף
דוחין שבת לעבודת הפסח [ג"ש במועדו מתמיד] ומיחוי קרביו [כבוד לאימורין] ולר"א מכשיריו,

ולחכמים תוחבין סכין בצמר או קושר בין קרניו או לר' סימון ע"י מחיצת בנ"א (ור' אימי חולק)

אדם דן ג"ש בעצמו לקיים תלמודו שקיבל; תורה להורות צריכה בית אב (קבלה)

מלאכה לצורך הבהמה והקרבן לא פוסלת פרה וקדשים

יונתן בן שאול (לדוד) ואלעזר בן עזריה (לר"ג) וזקני בתירה (להלל) ור' חנינה דציפורין (לר' מנא) הניחו כתרן [שלא ירבו מחלוקת]; ר' יושע בן קבסיו ברח משררה ועכשיו שנכנסתי הבא להוציאני אני יורד [מי יימר דמקדש ש"ש כוותי]; על ג' הלכות עלה הלל מבבל (לקבל אם כיוון להלכה)

הפשט בשבת - לר' ישמעאל כולו [כבוד לאימורין], לר' ישמעאל בריב"ב החזה [כר"ש דמקצת מלאכה לאו דאו', ומובחר מן המובחר אינו דוחה] והופכו משיטול האימורין

לרשב"ג מכה קורנוס על הסדן חייב [מיישב ידו (מתקן המלאכה)]

הקטרת חגיגת י"ד ביום, ובל תלין בבוקר

מותר להרכיב פסח על כתיפו מירושלים לעזרה בשבת [שבות שהתירו במקדש]

בשבת אסור לחתוך יבלת אף ביד - לר' סימון לא התירו אלא דכהן אחר הפייס [משום קלקול פייסות], לר"ל באינה נפרכת, לר"ש בן יקים בלחה [כבר קפרא דמקלקל בחבורה חייב],

לר' יוסי בר"ח ביד תמיד מותר [כר' יוחנן באין צריך לדם פטור]

ר' יוסי בר"ח - חותכין יבלת דפסח בכלי [שבות, ולר"א דהוי דאו' - מכשירין מותר]

הבאתו מחוץ לתחום אסור כר"ש בר יוסי בר לקוניא דלוקה משום אל יצא איש ממקומו (ור' חייה חולק)], הזייה אסור [הכשר בזובח ולא בזבח]

הלכה ב' - ד' (מא: - מג.)

חזור לראש הדף
לר"א הרכבת בהמה שבות [בהמה נושא עצמו] ותחומין והזייה שבות ומותר במקום מצוה/כרת

ר"ע למד מר"א דהזייה אינו דוחה שבת [לר"ע אפשר מאתמול, בבלי לר"א - גברא לא חזי]

ר"א לא התיר מכשירי חגיגה ואפי' בשבות

דרך רחוקה להפטר מכרת - לר"א למשנה מאסקופת עזרה, לברייתא מאסקופת ירושלים

ר"ע לא השיב לר"א י"ג שנה

לר"א מכשירין דוחה שבת [כהקטרת אימורים דאפשר במוצאי שבת]

לר"ע כל מין מכשירין שאפשר מאתמול אינו דוחה [שאני אימורים שכבר דחה שחיטה את השבת; שמא ימצא פסול או יחלה התינוק]

חגיגת י"ד [שיאכל פסח על השובע [שלא ישבר עצם]] רשות ורק בחול בטהרה ובאכילה מועטת,
ונאכלת ב' ימים אא"כ עלה עם הפסח על השולחן [שמא התערב]

האוכל בשר צריך לסלק גם הלחם שאכל עם גבינה

הלכה ה' (מג. - מה.)

חזור לראש הדף
שחט עולה ושלמים לשם פסח בשבת - בהמה שאינו ראוי לפסח - חייב חטאת,
לר' אלעזר ר"מ פטור [לר"ל - דעשה מצוה, לר' יוחנן - דחישב למצוה], ור' יוסי חולק

הראוי לפסח - לר"א חייב [ק"ו מפסח שלא לשמו וזבח לשם תמידין ומוספין],
לר' יהושע פטור (לר"ש כשיש חבורה שלא שחטה לפי רב חסדא, ולר"ז ר' יוחנן חולק)
[טועה בדבר מצוה (דאין קצבה בתורה, דיש פסחים רבים)] -
לר' מנא חוץ מסבור שמותר לשנות (ור' יוסה (להל') חולק)

שלמים לשם פסח ונמצא שהוא פסח - לר' מנא (להל') כשר, לר' יוסה אין בעשייתה מצוה

שאר זבחים לשם תמידין ומוספין בשבת - לר"א חייב, לר"מ פטור

ב' תינוקות בשבת - מל של יום א' לר"א חייב,
לר' יהושע פטור [לר"ל - למחר יש מצוה, לר' יוחנן - כר"מ],
לר"ש לכו"ע חייב

לר"מ מל של ע"ש לכו"ע פטור [עשה מצוה] (אא"כ כבר מל של שבת בשחרית (לר' אבא)/בע"ש (לר' זעירא)), לר"ש מח'

ר' יוסי - טועה לשם מצוה לכו"ע פטור אפי' באין בעשייתה מצוה ואף במכשירין או גמר מצוה (לולב ברה"ר כל היום)

לר' יוסי אף משפירש חוזר על ציצין שאין מעכבין המילה בשבת

הלכה ו' (מה. - מו.)

חזור לראש הדף
שחט בשבת שלא לאוכליו וכו' חייב אא"כ לא נודע שנפסלו [אנוס]

שחט ונמצא בעל מום או טריפה שבגלוי חייב [לר"ל - אין בעשייתו מצוה; לר' יוחנן - אין דרכו להתחלף; כר"ש (בהלכה ה')]

משכו בעליו ידיהם מפסח נקרב שלמים - לר' יונה גופו, לר' יוסה ור' יוחנן דמיו

מתו בעליהם - גופו נקרב שלמים, לר"י בנשאר אחד לא יקרב שלמים או פסח

ואם אח"כ שחטו לשם פסח תעובר צורתו וישרף [פסול בעלים ולא פסול הגוף]