גמ' סו. - סט:
גמ' סט: - עא:
גמ' עא: - עג.
גמ' עג. - עג:

גמ' סו. - סט:

חזור לראש הדף

שחיטה וכו' דוחה שבת [במועדו - משמעות, הלל - מועדו מועדו מתמיד [בשבתו על עולת התמיד], הו"א ק"ו מתמיד]

הקטר חלביו דוחה [חביבה מצוה בשעתה]

צלייה והדחה אינן דוחין [אפשר משתחשך]

ר' יהושע, ר"ע - הבאה ויבלת (מח' - לחה ביד, לחה בכלי) אינן דוחין [אפשר מע"ש]
אבל הבאת סכין ע"ג בהמה דוחה [לרש"י - כלאחר יד קיל דלא שכיח]

ר"א - דוחין [שבות ק"ו משחיטה, שיטת ר"א - מכשירין דוחה אף מלאכה חוץ: רבה - כשגברא לא חזי - דאין חיוב, כשציבור לא מחויב (משא"כ ערל בי"ד - קום מהול דומיא דציבור), רבא - כשהמצוה לא מעכב (אכילת פסח למחוסר הזאה (לרש"י - לפי אכלו רק למצוה))]

ר"ע - הזאה על טמא מת בי"ד אינה דוחה [רש"י - מיחזי כמתקן גברא, רבה - גזירה העברת ד"א, (לר"א הו"א דלא חזי;שוחטין עליו דאכילה לא מעכב והוי לאוכליו דראוי ליתקן)], הו"א דר"א - דוחה [ק"ו משחיטה]

הבאת סכין על הבהמה [כלאחר יד במקום מצוה]

והקדישה בעזרה בשבת [חובות שקבוע זמן (רש"י - הואיל ונשחטין היום)]

תמיד דוחה טומאה [ג"ש מועדו מפסח]

פסח דוחה טומ' [ר' יוחנן - איש - ואין ציבור נדחין לפסח שני בטמא מת [לנפש],

ר"ל - וישלחו מן המחנה וכו' - יש זמן שרק זבין ומצורעים משתלחין]

חילוק מחנות:

1) מת, טמא מת ומדרבנן חוץ לחיל, שרץ [וכל טמא], צרוע בימי ספרו, בועל נדה

2) זב, ובאונס טומאת ערב [היקש לזרע], קרי [וכל זב, ויצא אל מחוץ למחנה, לא יבא אל תוך המחנה] לר' נתן - כחתימת פי האמה (יותר מגריס), לחכמים - משהו. ומדרבנן טבול יום חוץ לעזרת נשים.

3) צרוע כגריס

[ר"י - ולא יטמאו את מחניהם ואצל מצורע נוסף "מחוץ למחנה",

לר"ש - מדפירט כל צרוע [חמור מקרי - טעון פריעה, פרימה, איסור תשמיש]

וכל זב [חמור משרץ - מגופו] וכל טמא לנפש]

מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - רב חסדא כר"ש - ניתק לעשה [בדד ישב] ואין לוקין
(לרש"י - דאי ללאו ועשה, יש עשה אחר - וישלחו מן המחנה; כל ימיו בדד ישב ואין עונש אחרת)

לר"י לוקין חוץ מכניסה לעזרה בפסח הבא בטומאה כר"א [כל צרוע וכו' - כשטמאי מתים משתלחין]

ר"א - יו"ט כולו לכם או לה' חוץ מעצרת [מ"ת] שבת, פורים. ר' יהושע - חלקוהו.

להו"א לר"א אין מחמין למילה - לרבה לחולה [לא חזי] לרבא אף לבריא [הכל חולים אצל מילה]

ערל וכל טמאים חייבין כרת על פסח [והאיש]

גמ' סט: - עא:

חזור לראש הדף

חגיגת י"ד לא דוחה שבת וטומ' וכו', ורק בפסח מועט [לאו חובה מה"ת [שיאכל פסח על השובע (לרש"י - שיהו נהנין)]]

לבן תימא - כפסח ודיניה [זבח חג, הפסח] חוץ משבירת עצם בעי דלא איפשיטא [בו ולא בחגיגה]
לרש"י ע: - אינו דוחה שבת [כחגיגת ט"ו]

בן דרותאי - חגיגה (לרש"י - י"ד) דוחה שבת [וזבחת פסח צאן ובקר]

לרבנן חגיגה ט"ו לא דוחה שבת [חג לה' ז' ימים ולא ח', רש"י עו: - דיש תשלומין]

מצא סכין בי"ד א"צ לטבול, קופיץ יטבול חוץ: מקשורה לסכין, חל בשבת [הטבילוה הבעלים לצורך ט"ו],

לרבנן דבן תימא (דקופיץ חזי לחגיגה) יטבול רק כשבא בטומ' דאין חגיגה - בנשיא גוסס בי"ג [ב' ספיקי - שמא ימות, שמא חבורתי מועטת - משא"כ סכין לשחיטת פסח טובל שמא לא ימות]

אכילת חגיגה י"ד - משנה - ב' ימים כשלמים, בן תימא - יום א' כפסח,
ברייתא עא: - ב' ימים [לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום ראשון, לבקר (שני)], ברייתא בזבחים - לרש"י יום א' [תודת שלמיו]

ר"נ - מותר פסח לשלמים [צאן ובקר]

בן תימא: חגיגת י"ד ששחטה למחר יוצא שמחה [אף מקדשים [ושמחת - כל מיני]] ולא חגיגה

עולא בשם ר"א - שלמים עיו"ט לא יוצא שמחה [וזבחת ושמחת - זביחה בשעת שמחה] ולא חגיגה [חובה מחולין [היקש צאן ובקר]]

רבין בשם ר"א - שלמים עיו"ט יוצא שמחה [א"צ זביחה בשעת שמחה]

אך שמח - ריבוי לילי יו"ט אחרון, אך חלק - מיעוט לילי יו"ט ראשון.
לרש"י - אין שמחה ביום שמיני עצרת [פעמיים שבעת ימים]

אימורי חגיגה נפסלין בלינה [רב כהנא - עד בקר ראשית = בקר ראשון, רב יוסף - עד בקר = ראשון]

נ"מ בין - חגיגה י"ד ט"ו
לבן תימא יום א' כדיני פסח ב' ימים כדיני שלמים
יוצא שמחה אין יוצא חגיגה בחגיגת י"ד
למשנה דרבנן דאורייתא
לבן דרותאי לרש"י דוחה שבת אין דוחה שבת

גמ' עא: - עג.

חזור לראש הדף

זבחים לשם פסח בשבת: אין ראויין לפסח (עגל וכו') - חייב חטאת, ר"מ - פטור [טרוד, ואפי' חולין - מיחלפי], ר"י - פטור [מתעסק]

ראויין - ר"א - חייב, ר' יהושע - פטור [טעה במצוה ועשה מצוה כל דהו (ר"ש)]

לשם אימורי ציבור - ר"א, ר' יהושע - חייב [יש קצבה חייב חוץ מטריד]

ר"מ - פטור לר' יהושע [ניתן שבת לידחות אצל ק' ציבור ונבהל]

שחט ונמצא טריפה בשבת בסתר פטור [לרש"י - לכו"ע - אנוס]

מל של א' בשבת בשבת למשנה חייב, לר"מ מח' ר"א ור' יהושע;

מל של ע"ש בשבת ועדיין לא מל דשבת - מח', כבר מל דשבת - חייב

נתחלף שפוד של נותר - ר"ל - חייב [לא עשה מצוה]

לל"ב דר' יוחנן - פטור [לא הו"ל לשיולי] (וכן יבמתו נדה [בוש ממנה])

שחיטה פסולה הוי מתקן בחבורה - אם עלו לא ירדו, הוציא טריפה מידי נבלה, תקרובת ע"ז מאבר מה"ח (רש"י - לבני נח)

רב הונא - רב - אשם שמתו בעליהם וניתקו לרעיה סתמו עולה - א"צ עקירה.

רב חסדא - צריך עקירה [כפסח בלי בעלים]. למסקנא - א"צ עקירה.

גמ' עג. - עג:

חזור לראש הדף

משנה - שחט ונודע שמשכו בעלים - בשבת פטור ובחול ישרף מיד
[בעי עקירה והוי שלא לאוכליו, אחר חצות - נראה ונדחה אינו חוזר ונראה,
הו"א ר"א, יוסף בן חונאי - שלמים לשם פסח פסול]

ר' ישמעאל בריב"ב - אם יש שהות לשאול בשבת חייב ובחול בעי עיבור צורה [המח': הו"א - אי בעי עקירה או לא, מסקנא - אי פסול הגוף טעון עיבור צורה כרבה בר אבוה]

עקירת שם פסח:

קודם פסח: ספק אי לשמו ושלא לשמו הוי עקירה - לרב דימי לא, לרבא כן
ספק אי בשינוי בעלים הוי עקירה - לר"פ כן, לרבא לא [כאין בעלים בזמנו, אין כאן עקירה]

אחר פסח הוי ספק (סד.)
עג: - לרב חסדא - בעי עקירה; ר' חייא בר גמדא, רב הונא אמר רב, ר"פ - א"צ עקירה חוץ מעומד לפסח שני, לרב אשי - מח' תנאים

עקירה בטעות לא הוי עקירה, לר"א (עב.) הוי עקירה, מח' במס' מנחות.

רש"י עג. - עג:

אשם - לרש"י ניתוק לרעיה הלל"מ

עיבור צורה לפסול בעלים - שאין לו אוכלין.

ישרף מיד לפסול בגופו - לרש"י - כשמשכו קודם זריקה.

למ"ד נראה ונדחה לא נראה, מותר פסח לשלמים רק שייך כשנאבד קודם חצות.

עוד חומר לימוד
למסכת פסחים