גמ' לא: - לד.
גמ' לא: - לד.

חזור לראש הדף
קדשי בדק הבית אֵין: תמורה, פיגול, נותר, טמא, איסור ולדות וחלב אחר פדיון, שחוטי חוץ

לר"א מקדיש נכסיו סתם - הכל לבדק הבית

רב אדא ב"א אמר רב - אבל לא במקדיש כולו זכרים/כולו בהמות (לל"ב) [טעם דר"א דאין אדם חולק נדרו]

אבל למשנתנו תמיד סתם הקדשות לבדק הבית (לר' יוחנן - אף לר"א)

מועלין בחלב וביצים של בדק הבית ולא של קדשי מזבח, ויש מ"ד דמועלין בגידולי מזבח דחזו למזבח (לרש"י - ולדות קדשים)

אין משנין מקדושה לקדושה

בדק הבית/חרמים שהקדיש למזבח או לחרמים/לבדק הבית לא עשה כלום [לרש"י - דלא שייך טובת הנאה]

קדשי מזבח שהקדיש לבדק הבית או לחרמים - הקדש עילוי - אי נדר נותן דמיה לבד"ה, אי נדבה נותן טובת הנאה (לרש"י - ליתן לבן בתו שיקריב משמרו כדי שיטול עורו)

לרב הונא לחרמים לא אמר כלום (איתותב)

לעולא מדרבנן להקדש עילוי ואסור לשוחטה עד שתפדה (לרש"י - בהקדיש לבד"ה או לחרמים)

גמ' זבחים - רש"י - להמקשה על עולא מדאו' - ומועלין ב' מעילות

קדשים שמתו - שהיו בכלל העמדה והערכה יקברו, שלא היו - יפדו

קדשי מזבח - תם יקברו [לרש"י - אפי' אם אין העמדה והערכה עבוד רבנן מעלה דהיו חזי להקרבה]

בע"מ - רבנן - לר' יוחנן יקברו חוץ מבע"מ מעיקרו, לר"ל יפדו (לכלבים; בעבר ושחט)

ר"ש (ור"מ, רבי) - יקברו חוץ מבע"מ מעיקרו

קדשי בד"ה - תם יקברו [לר"ש דחזו להקרבה (לרש"י מעלה דרבנן)]

בע"מ - לרבנן יקברו אפי' בע"מ מעיקרו, לר"ש יפדו

לתד"ב לוי הכל בכלל העמדה והערכה אפי' בע"מ מעיקרו אפי' חיה אפי' עוף (לרש"י - תרנגול למזבח)

נקברין: קדשים שהפילו, איסורי הנאה, חולין שנשחטו בעזרה (לר"ש ישרף [רש"י - מיחלפי בקדשים שאירע בהן פסול], שער נזיר טמא (רש"י - לרב ששת ור' יוסי בר"ח אפי' דטהור)

ואסור לשורפן דאפר הנקברין אסור, ור"י מתיר

נשרפין: חמץ בפסח לר"י, תרומה טמאה, ערלה וכלאי כרם (ומשקין יקברו), קדשים שנשחטו ע"מ לאכלן חוץ לזמנן או מקומן (או טמא או נותר), אשם תלוי שנודע שלא חטא לפני זריקה [רש"י - הוו חולין בעזרה, רש"י כריתות - כזבח פסול] (לר"י יקבר), חטאת העוף על הספק (לר"י מנתחה ויטילנה לאַמה), שער נזיר טהור (לרב ששת וריב"ח - דוקא ארוג בשק כשלא בטל ברוב (צורת ציפור) (רש"י - ואפי' דטמא) [רש"י - אינו כלה לזמן רב ואתי ליהנות]

ואסור לקוברן [רש"י - דלמא ימצא ויאכל]

רש"י לא: - לד.

לר' יהושע מקדיש נכסיו - השלמים לדמי עולה דא"א דליקרבו בלי פדיון דאתי לידי מעילה באכילתו

יש מעילה בשיפויי (נסורת) ונבייה (עלין) - לרש"י - באילן שהקדיש לבדק הבית

רש"י שלנו - לרב חסדא דלא מקיש חרמי מטלטלין לקרקעות - חרם שהקדיש לבד"ה חייב בטובת הנאה שיכול ליתן להכהן שירצה

בע"מ מעיקרו לכו"ע נפדה להאכילן לכלבים

שעטנז לא בטל ברוב דהתורה אסרה ע"י תערובת

קדשים פסולין הטעונין שריפה אפי' נפל דליקה מאליה (דאין מעילה) יצא אפרן לחולין דקלישא קדושתייהו, אבל שאר קדשים דוקא ע"י אדם (דיש מעילה)

מלא קומץ של תרומת הדשן לעולם אסור

הדרן עלך מסכת תמורה