גמ' ב. - ה:
גמ' ה: - ז:
גמ' ח. - ט.
גמ' ט. - יב.
גמ' יב. - יג.
גמ' יג. - יג:
גמ' יד. - טו:
גמ' טו: - יח.
גמ' יח. - יט:
גמ' יט: - כ:
גמ' כ: - כב.
גמ' כב. - כג:
גמ' כג: - כד:
גמ' כד: - כה:
גמ' כה: - כו:

גמ' ב. - ה:

חזור לראש הדף

הכל שוחטין לכתחלה - רבה בר עולא - אפי' טמא בחולין אטהרת הקודש בסכין ארוכה,

אביי - כותי בעומד על גביו, לרבא ביוצא ונכנס (ובדיעבד באכל כזית לעצמו),

רב אשי ורבא - מומר לתיאבון בסכין בדוק,

רבינא - מומחה בהל' שחיטה ואינו מוחזק,
מוחזק ואינו מומחה (ובדיעבד בברי לי שלא נתעלפתי)

צפורים שחוטין ביד כותי - מכניסן בכנפיו וממעך ונותן לו לאכול

סומכין אכותים (רש"י - בלצורך עצמן) - לת"ק רק בכתיבא אפי' לא אחזוק,

לרשב"ג רק באחזוק אפי' לא כתיבא, לר"א אפי' כתיבא ואחזוק לא [אין בקיאין]

מומר לדבר א' שוחט [לא הוי מומר לכה"ת]

מומר לשחיטה לתיאבון לרבא שוחט [לא שביק התירא]

מומר לע"ז לרב ענן שוחט [יהושפט אכל מאחאב] (איתותב)

אין מקבלין קרבן ממומר לכה"ת או לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא

[עולה: מכם - ולא כולכם, חטאת: ת"ק - מעם הארץ, ר"ש בן יוסי - אינו שב מידיעתו]

מקבלים ממומר לדבר א' [מן הבהמה - שדומים לבהמה]

רש"י ב: - ד:

חולין אטהרת הקודש כקודש - וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות

עוברי עבירה מחליפין חמצן מיד אחר פסח ומותר [רש"י - אין איסוה"נ תופס חליפין אלא לדידיה מדרבנן] לרש"י באכילה

גמ' ה: - ז:

חזור לראש הדף

ר"מ גזר על יין כותי [חייש למיעוט עע"ז וגזר רובא אטו מיעוטא]

ר"ג (לרש"י - ברבי) וב"ד גזר על שחיטתן ואפי' עומד על גביו (ולא קבלו)

ר' אמי ור' אסי גזרו אף שלא מהני ביטול רשות בשבת (וקבלו מינייהו)

א"צ לעשר תערובת דמאי כשבא לידו בתערובת, חוץ: מאמר לע"ה עשה משלך [רש"י - שלוחו], רפרם - משאור ותבלין [לטעמא עביד ולא בטל (רש"י - דמתקן הכל ועיקר)]

לא חיישינן שע"ה החליף מאכלו חוץ מחמותו [מתכוונת לטובה], פונדקית לבר בי רב [לרש"י - מתכוונת לטובה]

לא תטחון (לרש"י - תבואת ע"ה) אשת חבר עם אשת ע"ה כשהיא טהורה -

(לרש"י - האשת חבר [נוגעת ותשכח ותאכל])

ר"ש בן אלעזר - אף טמאה [לרש"י - חשודה לתת משל בעלה]

התיר רבי בית שאן ממעשר ירק (לר"ת - בדמאי) [קדושה ראשונה לשעתה, והניחוהו עולי בבל לעניים בשביעית]

לקח דמאי מתחלה לאדם ונמלך לבהמה - חייב לעשר

מקום הניחו להתגדר בו; נהר גינאי חלק לר' פנחס בן יאיר ג"פ, בהמתו לא אכל דמאי, לא נהנה מאחרים; גדולים צדיקים במיתתן; אין עוד מלבדו ואפי' כשפים; ר' חנינא נפיש זכותיה; אין נוקף אצבעו אא"כ מכריזין מלמעלה, מרצה כדם עולה

רש"י ה: - ז.

אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים - לרש"י - שום דבר עון

תרו"מ בחו"ל - דוקא תרומת דגן תירוש ויצהר מדרבנן

חבר תורם מהמוקף - דאסור לו להפריש ממה שאין לפניו דשמא נאבד או נרקב

שימור לשם מצה מתחלת טחינה והרקדה

גמ' ח. - ט.

חזור לראש הדף

סכין מלובן כשרה [חידודה קודם לליבונה, ובית השחיטה מירווח]

ליבן שפוד ודקר נידון משום מכוה ואינו מצטרף לשחין

וספק בהכה אי הבלא קודם לחבטא והוי שחין (אחרון מבטל)

סכין דע"ז מותר לשחוט [מקלקל [רש"י - בחייה דמיה מרובין]] חוץ ממסוכנת

ואסור לחתוך בשר [מתקן] חוץ מנתח שעומד לדורון

שחט בסכין דגוי (רש"י - בדיעבד) לרב קולף בית השחיטה, לרבה בב"ח מדיח [מח' אי בית השחיטה צונן או רותח, אי איידי דטרידי לאפוקי דם לא בלעי, אי אגב דוחקא בלע]

רש"י להל' לחומרא

שחט טריפה מח' רב אחא ורבינא אי צריך הגעלה, להל' בצונן או מקנח [רש"י - דקשה לבלוע]

כשרה לכו"ע א"צ הגעלה [אבר מן החי לא נבלע דבית השחיטה לא חם עד הגמר]

טבח בעי ג' סכינים (לשחוט, לבשר, לחלב) וב' כלים מים (להדיח בשר, חלב)

לא יכפה חלב ע"ג בשר [ידו שובר קרום דע"ג חלב ובולע]

ת"ח צריך שילמוד כתב (רש"י - לחתום), שחיטה (רש"י - לאמן ידו), מילה, קשר תפילין, ברכת חתנים, ציצית

אסור לאכול מטבח שאינו יודע הלכות שחיטה, שהייה, דרסה (התיז), חלדה (תחב), הגרמה (חוץ מהטבעת), עיקור (לרש"י - פסק הגרגרת)

צריך לבדוק סימנים אח"כ (רש"י - אם נשחט רוב) ואל"ה לר' אלעזר בר' ינאי הוי טריפה [בחזקת איסור אכילה] למתניתא הוי נבלה [בחזקת שלא היתה שחוטה ומתה]

רש"י ח:

קרום בין חלב לבשר אסור שחלב נבלע בו

גמ' ט. - יב.

חזור לראש הדף

אין חוששין שמא במקום נקב נקב [רב הונא - משנשחטה הוי בחזקת היתר]

חוץ מסכנתא (ציפור נקר במקום נקב נחש) [חמירא מאיסורא]

מים חיים מכוסה ומצא מגולה פסולה [חולדה (ונחש לר"ג) מקיאה [לרש"י - נעשה מלאכה, אין חיותן בכלי], תערובת טל]
וטהורה [רש"י - אדם טהור ושרצים הוי רוב]

איסור מים, יין, חלב מגולין כדי שיצא נחש מתחת אוזן כלי וישתה ויחזור לחורו

שוחט ושיבר עצמות ונמצאת פגומה - לרב הונא פסולה [שמא בעור נפגמה]

לרב חסדא כשרה [אין ספק מוציא מידי ודאי עצם פוגם (אף מפרקת), ואין ריעותא בבהמה (משא"כ חציצה בטובל)]

לל"ב אפי' בהמה אחרונה כשרה (רש"י - דיחוי בעלמא)

הל' כרב הונא כשלא שיבר עצם

בדיקת חכם בסכין רק בראשונה [כבודו] ואח"כ ע"א נאמן באיסורין

חזקה [לא חיישינן שבצר נגע מגריס בין ראייה להסגר]

דרך אחוריו שמה יציאה [ככהן גדול מקדש הקדשים]

כהן עומד בצד משקוף ומסגיר, ובדיעבד אפי' הלך לביתו או עומד תחת המשקוף [והסגיר - מ"מ]

רובא דאיתא קמן [אחרי רבים להטות]

דליתא קמן [אין חוששין לטרפה: בנתחי ראש עולה, עצם לא תשברו, אליה תמימה, עגלה ערופה שלמה, שריפת פרה שלמה, שעיר המשתלח, מכה אביו דרוב בעילות אחר הבעל, נרצח - שמא נקב במקום סייף, עדים זוממין על ספק טרפה, שחיטה שמא במקום נקב, רש"י למסקנא דלא ילפינן מלא אפשר: הלכה למשה מסיני, אחרי רבים להטות]

גמ' יב. - יג.

חזור לראש הדף

רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן

לא גמיר ששחט מותר לאכול רק אם ראהו מתחלה ועד סוף

אין חזקה שליח עושה שליחותו, ואין חזקתו תרום [תורם שלא מדעת]

מצא גדיין שחוטים - מצאן בבית שרי, באשפה שבשוק אסור,

באשפה שבבית - ר"י אוסר ור' חנינא בריה"ג מתיר [מח' אם עשוי להטיל נבלתו שם]

לכתחלה אין מוסרין לחש"ו לשחוט אפי' עומדים ע"ג

בדיעבד מהני [כר' נתן דא"צ כוונה לשחיטה]

קטן יש לו מעשה (לרש"י - שמוכיח על דיבורו להשוותו כוונה)

אין לו מחשבה (לרש"י - דיבור לבד)

ומדרבנן מהני מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו (לרש"י - המוכיח בלא פירש) - הִיפך בפירות שירד עליהם טל

מתעסק בקדשים (לרש"י - להגביה הסכין) פסול [ושחט את בן הבקר - לשם בן בקר, לעכב: לרצונכם (לדעתכם) תזבחוהו]

רש"י יג.

נתכוון בקדשים לשם שחיטה בעלמא כשר אלא שלא עלה לחובה

גמ' יג. - יג:

חזור לראש הדף

שחיטת גוי נבלה, לר"א אסור בהנאה [סתם מחשבתו לע"ז]

מין שחיטתו לע"ז, פתו ויינו וספריו אסורים, פירותיו טבלין, לי"א בניו ממזרים [מפקיר אשתו]

אין רוב גוים מינין [מנהג אבותיהן]

מקבלים קרבן ממין גוי [מכם - בכם חלקתי]

לר"י בן בתירא תקרובת ע"ז מטמאה באהל [זבחי מתים]

שחט בלילה בלי אבוקה וכן סומא - כשרה בדיעבד

רש"י יג:

לרש"י - בספינה מותר לשחוט לתוך הים [הכל יודעים שלא לטנף]

גמ' יד. - טו:

חזור לראש הדף

השוחט בשבת ויו"כ כשרה - רב - ואסורה ליומא לר"י [מעשה שבת בשוגג] ואף לר"מ כשאין לו חולה מע"ש [מוקצה]

לר"י שוחטין ביו"ט דבחייה לאכילה עומדת והוי מן המוכן

ואינו נולד דמעיקרא הוי אוכל ועכשיו אוכלא דאיפרת

לשמואל מודה ר"י במשקין שזבו מזיתים וענבים העומדים לאכילה דאסור [להכי קיימי ויהיב דעתי' ושמא יסחוט] (ורב חולק)

וה"ה שחט בשבת אסור [רש"י - אתי לכתחלה למישחט]

מבשל בשבת לר"מ בשוגג מותר, במזיד מוצ"ש בכדי שיעשו

לר"י בשוגג במוצ"ש,
במזיד הוא לא יאכל עולמית [רש"י - קנסוהו] ואחרים במוצ"ש

לר' יוחנן הסנדלר בשוגג הוא אסור [רש"י - אטו מזיד] ואחרים במוצ"ש
במזיד נאסר [כי קדש]

רב - מבשל בשר לחולה בשבת מותר לבריא [ראוי לכוס בין השמשות] להל' אסור [שמא ירבה בשבילו] (משא"כ שוחט לחולה [א"א לכזית בלא שחיטה])

דלעת אסור לבריא [לרש"י - מחובר - מוקצה]

גמ' טו: - יח.

חזור לראש הדף

כשרה בדיעבד בשחט במגל יד [אתי למעבד בצד הפגימות],
בתלוש ולבסוף חיברו לרבי

במחובר מעיקרו - לר' חייא מותר לכתחלה, לרבי פסול בדיעבד (לרש"י - בשלא נטעו) [ויקח את המאכלת]

במוכני (גלגל) ע"י אדם או כח ראשון של מים כשרה

תלוש ולבסוף חברו: בע"ז כתלוש, בכי יותן באחשבינהו לצורך הדחת כותל - לר' אלעזר מח' תנאי ולר"פ לכו"ע כתלוש, לשחיטה - לרבא ספק אא"כ לא מבטלו

נעץ סכין וצואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס חוץ מעוף [קל]

קנה שקיסמין נבדלים ממנו: אין שוחטין, מלין, מחתכין בשר חוץ מדגים [זיגי] ועוף [רך]

ואין חוצצין שיניים או מקנחין פי המכה

במדבר לר' ישמעאל אסור בשר תאוה [כי ירחיב... אוכלה בשר וכו', רש"י - ואל פתח אוה"מ לא הביאו] חוץ מחיה [לא חזיא להקרבה]

לר"ע הותר נחירה [כי ירחיק וכו' וזבחת] (וחייב בכיסוי הדם) חוץ מקדשים, וספק בהכניסן לא"י, וב' לשונות אי בשבע שכבשו ודאי מותר [ובתים מלאים כל טוב] או לא [דוקא שלל הגוים]

סכין מסוכסכת על ראשו (עוקץ א' מרוח א') כשרה בדיעבד כשהוליך ולא הביא [רש"י - לא פגעה בעוקץ משהגיע לסימנין]

עולה ויורד (~~), כסאסאה (אין פיה חלק) מותר לכתחלה

בדיקת סכין לחכם [כבודו, אסמכתא - ושחטתם בזה] לפני שחיטה ראשונה ואל"ה משמתינן ובנמצאת פגום מעברינן ובשרו נאסר

בדיקה אבישרא ואטופרא ומח' אי גם בצדדין [בית השחיטה מרווח] (רש"י - להל' צריך)

פגימת עצם בפסח, מום בבכור או קדשים, סכין, אבני מזבח - כדי שתחגור צפורן

פגימת סיד מזבח - רשב"י - טפח, ר"א בן יעקב - כזית

מותר לשחוט בשן א' ובצפורן תלוש

במגל קציר (ראשיה כפופים) לב"ש נבלה, לב"ה טהורה ואסור באכילה [רש"י - אטו הובאה]

רש"י טו:

אסור לכתחלה לשחוט בסכין פגומה מהפגם ולהלן

גמ' יח. - יט:

חזור לראש הדף

הגרמה - לרבנן - גמר השחיטה למעלה מטבעת הגדולה [רש"י - גמרה בפסול]

ר' יוסי בר"י, רב ושמואל להל' - רוב למעלה מטבעת הגדולה

ר' חנינא בן אנטיגנוס - להל' - למעלה משיפוי כובע (שייר בחיטי (גלאנ"ץ אצל הכובע) כשרה)

לרב ושמואל - לרש"י - שאר טבעות לאו מקום שחיטה [אין רובו ככולו לשוויה קנה] אלא ביניהם,
לשון שלישי ברש"י - לא מספיק רוב חלל הקנה [אטו רוב טבעת]

אביי - היוצא מבבל לא"י א"צ להחמיר כבבל, רב אשי - רק באין דעתו לחזור

רב אסי - לל"ק מודה ריבר"י בהגרים שליש ושחט שני שליש [ביציאת חיות אין רובא בשחיטה]

לל"ב ולשמואל (כ.) לריבר"י כשר [כהוסיף על חצי קנה פגום]
לרבנן פסול [אין הפגם במקום שחיטה] ומודו רבנן בהגרים בשליש אחרון
(לרש"י ל: - להל' לחומרא כרבנן טרופאי)

רב - שליש הגרים ושחט והגרים או להיפך (רש"י - לר' חנינא ב"א) -
לרב יהודה בתר רוב בשחיטה, לרב הונא בתר יציאת חיות

שחיטה כמסרק (>) במקום שחיטה כשרה

שחט ופגע בחצי קנה פגום - רב יהודה, ר' אלעזר - פסולה [כגמר גוי]
ר' יוחנן, רבא - כשרה [שחט כל הנמצא]

רש"י יח.

לי"מ - בכל הטבעות יש הגרמה אחרי שהתחיל בא' מהן, ולרב ושמואל רק בטבעת הגדולה מותר להגרים אחרי רוב

גמ' יט: - כ:

חזור לראש הדף

שוחט מן הצד כשרה (לרש"י - לכתחלה), ממול ערפו כשרה דוקא בהחזיר סימנין

מליקה דוקא ממול ערפו (רש"י - גם שבירת המפרקת מן המליקה)

לבני ר' חייא החזיר סימנין כשרה - לל"ב דוקא מחזיר, לר' ינאי פסולה

בני ר' חייא כמ"ד מוליך ומביא פסול

ר' ירמי' לרב כהנא - מוליך ומביא עדיף מקוצץ ויורד

תני רמי בר יחזקאל (רש"י - לא להל') - אין עיקור סימנין בעוף (לרש"י אינו טרפה)

לרב אחא רק למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, לרב אשי רק למ"ד יש [הכי אגמריה]

רבין בר קיסי - רק במליקה, ר' ירמיה - אף בשחיטה

רש"י כ.

בתלוש לא מיקרי מליקה כלל

גמ' כ: - כב.

חזור לראש הדף

נשברה מפרקת עם רוב בשר שעליה נבלה, ומליקה בלא רוב בשר

באדם מטמא באהל ובזקן אפי' בלי רוב בשר [עלי הכהן]

מלק בסכין מטמא אבית הבליעה [רב הונא - מחליד (לרש"י - ננעץ תחת העצם), רבא - דורס]

קרע אדם כדג מגבו מטמא באהל

חתכה כגיסטרא (חלקה), ניטל הירך עם בשרה ונראית כשרבוצה - נבלה (רש"י - אפי' בחייה)

הותז ראש (לרש"י - שרץ) (ר"ל - ממש, ר' מני - רוב) טמא

לרבנן ור' ישמעאל בעולת עוף מבדיל כל שנים [ומלק והקטיר - כהקטרה דהגוף לעצמו, והקריבו - חלוקה מחטאת], ולא העור [שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה]

לר' אלעזר בר"ש - רוב שנים [כמשפט חטאת עוף - מזה כשאחוז ראש בגוף]

רש"י כ: - כא:

אין טומאת משא כשלא זז

קדשים טרפה ששחטה מטמאה מדרבנן בבהמה אבל לא עוף

כל סימן א' הוי מצות שחיטה בעוף ויותר מזה הבדלה היא

גמ' כב. - כג:

חזור לראש הדף

תורים דוקא גדולים - משיזהיבו (רש"י - כנפי גופם) [תורים - ולא כ' בני]

בני יונה דוקא קטנים - מכי שמיט גדפא ואתי דם עד שיצהיבו [בני]

תחלת ציהוב (רש"י - סביב לצואר) ממ"נ פסול [מן התורים ומן בני היונה - ולא כל, או מספק (וקרא למעוטי נרבע ונעבד)], וספק אי הוי ספיקא או בריה

לר' יוחנן פלגס (כבש בחודש י"ג) בריה הוי [צריך "או" לרבות כנסכי איל]

לרב פדא (דמתני בנסכיו) הוי ספיקא, וספק אי אף מספקא ליה בבריה

שיאור כקרני חגבים לר"י - ספק אי הוי ספיקא או בריה
נ"מ בנדר י' חלות לתודתו של פלוני אם יוצא (רש"י - ויפדו ודמיהם לתודה אחרת)

רש"י כג.

אפשר להתנות נסכי פלגס ככבש אע"ג דאין מתנדבין לוג א' דכה"ג בהדי אחריני קרבי

מחוסר אבר פסול בעוף [לרש"י - הקריבהו נא לפחתך]

גמ' כג: - כד:

חזור לראש הדף

פרה אדומה לא בעריפה [הערופה - רק זאת],

עגלה לא בשחיטה [וערפו העגלה (רש"י - שנה לעכב)]

אין פסול מומין בלוים [זאת אשר ללוים - ולא אחרת], ושנים בכהנים [אשר ללוים] או בלוים בשילה וביהמ"ק [ועבודת משא - בזמן שעבודה בכתף]

תלמיד שוב אינו רואה סימן ברכה אחר ה' שנים [כלוים], ר' יוסי - ג' [ולגדלם שנים שלש]

כהן נפסל משיזקין - שירתת, לוי בקול [להשמיע קול אחד]

כהן קטן פסול [איש מזרעך], לרבי עד בן כ' [ויעמידו את הלוים מבן כ'] - ומח' בדיעבד

קרי בהטלת מים, לר' יוסי רק בחולה וזקן שאינו עומד ארגל א' וחולץ ונועל מנעלו

ר' חנינא - חמין ושמן בילדותי עמדו לי בזקנותי

ש"ץ ולישא כפיו משנתמלא זקנו

גמ' כד: - כה:

חזור לראש הדף

טומאת כלי חרס באוירו [כל אשר בתוכו - אפי' מלא חרדל, וג"ש תוכו תוכו - ליטמא דומיא דלטמא] ולא מיטמא מגבו [צמיד פתיל טהור]

כל הכלים מגבו [רק חרס צמיד פתיל מציל] ולא מאוירו [תוכו - של זה ולא אחר]

גולמי כלי עץ (לא נגמרה כל מלאכתן) טמאין

פשוטיהן טהורין [איתקיש לשק - מטלטל מלא וריקן]

גולמי כלי מתכות טהורין [ר' יוחנן - לכבוד עשויין, ר"נ - יקרים ועדיין לא חזו (נ"מ - כלי עצם)]

פשוטיהן (רש"י - שנגמרה מלאכתן) טמאין [רש"י - לא אתקיש]

כלי עצם, קרן, טלפים מקבלין טומאה [וכל מעשה עזים] חוץ מעופות [עזים], ולא פשוטיהן

רש"י כה.

חידוש שתוך תוכו טהור אפי' כלי שטף:

לרש"י - הגם דמיטמא מגבו, אבל אין כלים מיטמאין מאויר כלי חרס

גמ' כה: - כו:

חזור לראש הדף

חיוב מעשר לשקדים מרים רק בקטנים, לר' יוסי מ"מ פטורין, לי"א מ"מ חייבין [ראוי למתק גדולים באש], מתוקים רק בגדולים

משנתינו - תמד (רש"י - מים על חרצנים) משהחמיץ/סופו להחמיץ נקנית בכסף מעשר, ואינו פוסל מקוה חסר - כר"י דחייבים במעשר, וחכמים חולקים

לר' אלעזר מח' בלא החמיץ ואין מפרישין מתמד אחר [שמא זה יחמיץ וזה לא]

למקוה ומע"ש - לרבנן הולכין בתר שיעורא (לל"ק ברש"י - וגם חזותא (לפסול מקוה))

לר' יוחנן ב"נ בתר חזותא וטעמא

בלא החמיץ מהני השקה - לרבא חוץ מתמדו במים טמאין, ורב גביהה חולק [מבלבלי]

אחים שלא חלקו ירושתן חייבים במעשר בהמה [יהיה] ופטורין מקלבון [רש"י - ממון אביהם בחזקתו]

לר"מ אין קנס לאבי קטנה, וחכמים חולקים

לר"מ מיאון עד ב' שערות, ר"י - עד שירבה השחור (ב' ארוכות שוכבות)

יו"ט בע"ש לרב יהודה מריע מתוך התקיעה, לרב אסי תוקע (רש"י - ומפסיק) ומריע בנשימה אחת

במוצ"ש - לא תוקע אלא מבדילין - לרב דימי אף בפתיחה (לא להל'), לר' דוסא חותם בין קודש חמור לקודש הקל (לא להל')

בחול - מבדילין בין יום השביעי וכו' [סדר הבדלות בתורה]

רש"י כו. - כו:

לרבנן דריב"נ ספק אם יחמיץ אינו פוסל מקוה - לרש"י - רובא מחמיצין

יין במי מקוה לאו זריעה - דטעמא לא בטיל

עוד חומר לימוד
למסכת חולין