גמ' יד: - טז.
גמ' טז: - יט:

גמ' יד: - טז.

חזור לראש הדף

נגע בכעדשה שרץ וידע דשרץ מטמא ולא ידע דין כעדשה, בן בבל דידע שיש מקדש אבל לא ידע מקומו - ספק אם נקרא העלמה

הוספה על ירושלים, עזרה - במלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין של ע"א [את תבנית המשכן וכו' וכן תעשו לדורות],

בב' לחמי חמץ של תודות לירושלים [נחמי' - שתי תודות גדולות], בשירי מנחה לעזרה [כירושלים - הנאכל בה ונפסל ביוצא] (מח' אי זאח"ז או זו כנגד זו)

וב"ד וישראל מהלכין אחריהם (רש"י - בהקפה)

(לרב הונא צריך כל אלו, לר"נ אחת - או או [בעזרא קידש בלי או"ת (רש"י - ומלך) ולא רק עשה זֵכר [קדושה ראשונה לא לעת"ל]])

ואומרים שיר של תודה (רש"י - מזמור לתודה) על כל פינה ואבן גדולה, וארוממך ה',
ויושב בסתר, וה' מה רבו צרי, והפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת [עפ"י נביא]

כלים עבודתן מחנכתן [אשר ישרתו בם]

בעינן קידוש בשעת בנין

אין בנין ביהמ"ק בלילה [וביום הקים את המשכן]

אסור להתרפאות בדב"ת חוץ מלהגן, תוס' - מסכנתא

והרוקק ולוחש פסוק עם שם שמים על מכה אין לו חלק לעוה"ב

אבא שאול - ביצע (swamp) תחתונה של הר הזיתים יש בו קדושת ירושלים,
ולא העליונה (הגם שהוקף חומה)

אבא שאול, ר' יהושע, ר' אלעזר ב"ר יוסי - קדושה ראשונה קידשה לעת"ל [אשר לוא חומה - מקודם], תנא א' לר' ישמעאל ב"ר יוסי - לא קידשה

רש"י יד: - טז.

ידיעת בית רבו רק כשידע שנגע בשרץ בשעת נגיעה, משא"כ בלא ידע מקום מקדש מימיו

לרש"י ההקפה מבחוץ לחומה

לא איתפריש האיך מקדשים בתי ערי חומה

גמ' טז: - יט:

חזור לראש הדף

נטמא בעזרה וכרע כלפי פנים או שהה כדי השתחואה בפישוט ידים ורגלים, או יצא דרך ארוכה חייב כרת [יתור - את משכן/מקדש ה' טמא]

ספק: אם יש מלקות בפחות מכדי שהייה (רש"י - כשנטמא בשוגג),

אם יש דין שהייה בתלה באויר עזרה,

נטמא במזיד ולא שהייה (לרש"י - אי לקי בטומאת מזיד),

אם נזיר לוקה בפחות מכדי שהייה כשנטמא באונס בבית הקברות

יצא דרך קצרה אפי' לאט פטור - וספק אם שהיות מצטרפות

כשרָץ בארוכה או שהה ורץ בקצרה כשיעור הילוך קצרה חייב

הפך בצינורא ומיהר זמן עיכול הוי עבודה [קרובי עבודה = עבודה]

משמש ואמרה נטמאתי ופירש באבר חי -

אביי ורבא - חייב קרבן אכניסה סמוך לוסתה ואמר יכולני לבעול לפני שתראה (לאו אנוס),

וחייב קרבן אפרישה [ותהי נדתה עליו, לא תקרב = לא תפרוש] כשלא ידע שחייב לפרוש באבר מת [לרבא - משמש מת פטור, לאביי - הו"ל לפרוש בהנאה מועטת]

רב אדא בר מתנה - חייב רק על פרישה

בנים זכרים - פורש סמוך לוסת, מבדיל על יין, מקדש עצמו בתשמיש

לר"א ור"ע פטור אטומאת מקדש [ר"א - השרץ ונעלם, ר"ע - ונעלם והוא טמא (חזקי' ועולא - נ"מ דלר"א צריך לדעת אי נטמא בשרץ או בנבלה, ר' יוחנן ורב ששת - אין נ"מ)]

העלם טומאה ומקדש - ר"נ - חייב

רב אשי - תלוי אי פריש משום שאמרו לו טומאה או מקדש

רבינא - לא שנא (רש"י - ופטור)

ב' שבילין שאחד טמא - והלך בראשון ושכח ספיקו והלך בשני ונכנס למקדש חייב [אפי' לר"ש דספק ידיעה פטור אבל מקצת ידיעה ודאית ככל ידיעה]

ר"ש בן יהודה לר"ש - פטור [לאו ככל ידיעה]

הלך בראשון ונכנס וטיהר עצמו והלך בשני ונכנס - לת"ק חייב [ר' יוחנן - ספק ידיעה כידיעה [לא כ' להדיא "או הודע"], ר"ל - כר' ישמעאל דא"צ ידיעה בתחלה],

לר"ש פטור [צריך ידיעה ודאית]

לרב - ספק ידיעה מחלק לאשמות - ר"ל - ולחטאות, ר' יוחנן - ולא לחטאות [או הודע] אלא לעולה ויורד

רש"י יז: - יט.

בעזרה רק נתקדש הרצפה והאויר עד הגג

יכולני לבעול סמוך לוסת - הגם דהזיד בזה, אין כרת וחטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא ובזה שוגג הוא

לרש"י - למ"ד משמש במת חייב, חייב שתים בסמוך לוסתה אפי' פירש באבר מת

מתעסק לרש"י - מתכוין לתלוש וחתך מחובר, אבל נתכוין לזה וחתך זה ובנמצא מחובר חייב

עוד חומר לימוד
למסכת שבועות