הלכה א' (לב: - לד:)
כה"ג ונזיר מיטמאין רק למת מצוה [על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא (אלא למת מצוה) - קרא יתירא; לא יטמא בעל בעמיו (שיש לו קוברין); להחלו (שיש חילול כבודו) אינו מיטמא; קבור תקברנו וכו' כי קללת אלקים - כל מי שמוזהר על ברכת ה']
לר"א יטמא כה"ג לפני נזיר [אין קרבן טומאה, ותדיר עדיף ממקודש (לגי' ק"ע להיפך)]
לחכמים יטמא נזיר [קדושת שעה (והקדוש מרחם רק הלכה ולא בתורה)] לגי' הפ"מ לכו"ע כה"ג עדיף ומח' רק בכהן הדיוט, לגי' ק"ע לכו"ע מיטמאין הטמא לפני הטהור
לוי שוה לישראל אא"כ עומדים על הדוכן
קוברים הדברים שנהרג בהם מיתת ב"ד בנפרד בתפישת הנהרג בעומק ג' טפחים [קבור תקברנו]
צריך קבורת כולו [תקברנו]
מת מצוה רק כשיש ראשו ורובו [תקברנו] ומשנטמא לו חוזר ומיטמא לאבר אחד שנשאר
כהן מיטמא לעצם כשעורה של אביו ולר"י אף אבר מן החי (ור' יוסי חולק)
מת מצוה - צווח ואין באין, ומיטמא עד שיש חילופי חילופין לנושאי המטה ואין צריכין לו
ויש מתעסקין לפי כבודו של מת
ויש מתעסקין לפי כבודו של מת
אין כהונה ביום שמת רבי; כשמת ר' יהודה נשיאה ר' חייה טימא ר' זעירא בר בא
ר' נסא - מיטמאין לאחות נשיא לאחר מיתתו [כמת מצוה], ור' מנא חולק
לר' חמא יטמאו תלמידיו (ואסורין בבשר ויין), ור' יוסי חולק
ספק אם מותר ליטמא כדי ללמוד תורה או לישא כפים,
ומיטמאין לראות מלך [שיבחין בינו למלכות בית דוד] ולכבוד הרבים ללותם
כהן יוצא לחו"ל לדיני ממונות ונפשות (להציל; לדון), לקידוש החדש ועיבור השנה, להציל שדה מגוי, לתורה (לר"י כשאין לו רב בא"י, לר' יוסי אפי' יש לו [לא מהכל זוכה ללמוד]),
לשאת אשה שהבטיחו לו, לכיבוד אב ואם (לר' יוחנן אליבא דר' לעזר)
לשאת אשה שהבטיחו לו, לכיבוד אב ואם (לר' יוחנן אליבא דר' לעזר)
אין שואלין הלכות לפני מת אלא בריחוק [כלועג לרש]
הכתפים אסורין בסנדל [שמא יפסק ומתעכב]
ר' זעירא חלש מוהחי יתן אל לבו; ר"ע - דלא שימש חכמים קטלא חייב
מצא מת מצוה בשדה חוץ לתחום קוברו במקומו כשיעור ד' אמות [תנאי יהושע בא"י]
מצאו בדרך - קוברו בצד הדרך שהשדה יותר גרוע, ומח' כשיש שדה כרם ושדה אילן [אהל שמרבה הטומאה, טומאה כשבוצרים], וכשקוברו בצד המשובח עובר בלא תטמא את אדמתך
מטמא נזיר ל' > נזיר ק' > נזיר עולם,
ומח' אי נזיר נזירות הרבה עדיף מנזיר עולם (תגלחתו/קרבנותיו מרובין (מח' גי' ק"ע ופ"מ))
טמאו שלא כסדר עובר בלאו
הלכה ב' (לד: - לו:)
נזיר מגלח וסותר:
1) מת שלם - אף נפל שלא קרשו (לפ"מ נתקשרו) אבריו ואין בו כזית [מיקרי ולד לימי טוהר]
2) כזית מת (לר' יוסי חוץ מיבש [כנבילה])
או כזית נצל (מכזית שלם שניתך, מוהל הקרוש (בלי מי בשר; כשיקרש יהיה כזית))
או כזית נצל (מכזית שלם שניתך, מוהל הקרוש (בלי מי בשר; כשיקרש יהיה כזית))
3) מלא תרווד (מלא אצבעות לר"מ, פיסת יד לחכמים) רקב עצמות [או בקב"ר; שיעור מת אחרי ק"כ שנה] מהנקבר שלם ערום ע"ג שיש בלי תערובת
4) שדרה וגולגולת - אפי' מפורקין ומפוזרין בקבר [הקבר מצרפן]
5) אבר מן המת או מן החי שיש בשר להעלות ארוכה,
או לר"ל (לקמן ה"ג) כשאין בשר כראוי במגע ומשא [בחלל - כל שהוא] (ור' יוחנן חולק)
או לר"ל (לקמן ה"ג) כשאין בשר כראוי במגע ומשא [בחלל - כל שהוא] (ור' יוחנן חולק)
6) חצי קב עצמות באהל, לב"ד ראשונים רובע הקב, ולכו"ע רובע במגע ומשא
7) חצי לוג דם, לב"ד ראשונים רביעית
8)עצם כשעורה במגע ומשא וי"ג ואהל
אין רקב לבשר אלא לעצמות; קבר אדה"ר מטמא [או בקבר]; אדם נברא ממלא תרווד ממקום המזבח
כשיש תערובת כסות או עץ ברקב עצמות - טמא במלא תרווד ועוד
ב' מתים בקבר נעשין תערובת זל"ז אבל חצי תרווד מב' מתים מצטרפין [לק"ע - שלא היו ראוין לתרווד בפנ"ע, לפ"מ - בתחלה היו ראוין לתרווד בלי תערובת]
נחתכה מארכובה ולמעלה (מת חסר) ונקברה עמו - יש רקב,
אבל מארכובה ולמטה עמו נעשה תערובת אא"כ חזר וקשרה בו
אבל מארכובה ולמטה עמו נעשה תערובת אא"כ חזר וקשרה בו
מת שחסר מה שעושה אותו טריפה - אין רקב, א"צ ליטול תפושתו עמו, לא קנו מקומן להיות כשכונת קברות
יש רקב לנפל למ"ד דמו מטמא ברביעית
טומאת עפר לתל - לת"ק ור' יודן משום עצם אברי מוכי שחין,
לרשב"ג משום רקב נפלים וטהור כשנטל עפר והוסיף עפר אחר
לרשב"ג משום רקב נפלים וטהור כשנטל עפר והוסיף עפר אחר
הלכה ג' - ד' (לו: - לח:)
אינו מגלח ואינו סותר ואין עולין למנין,
ולר' יהושע אין חייבין על ביאת מקדש (ור"מ חולק [כשרץ]):
ולר' יהושע אין חייבין על ביאת מקדש (ור"מ חולק [כשרץ]):
1) סככות ואבנים הבולטים וספק אם עבר תחת המאהיל
(לר' ירמיה באכל תרומה לוקה, ור' יוסי צודיינא חולק),
(לר' ירמיה באכל תרומה לוקה, ור' יוסי צודיינא חולק),
2) בית הפרס, 3) ארץ העמים, 4) גולל ודופק, 5) רביעית דם, 6) רובע קב עצמות באהל,
7) כלים הנוגעים במת (לר' יוחנן חייב על ביאת מקדש),
8) ימי חלוטו וספירו של מצורע - לא סותרין [וכי ימות מת - דוקא מת] ולא עולין [והימים הראשונים (הטמאים) יפלו; ספירו - כל ימי וכו' גדל פרע ולא הגורם תגלחת, החלטו -
(לר' יוחנן) אל נא תהי כמת - כימי המת],
(לר' יוחנן) אל נא תהי כמת - כימי המת],
9) אבר מן המת או מן החי בלי בשר כראוי במגע ומשא לר' יוחנן (לר"ל מגלח),
רובד אילן ד' על ד' טפחים או טרקלין המאהיל - לר' יוחנן חוצץ בפני הטומאה ואינו מביא הטומאה, ור' יוסי \ ר' מנא פריך ממ"נ
ר' יוחנן - תחת המטה הוי אהל אחד עם הבית,
חצי כותל החיצון - ב' פי' בק"ע אי כתוך הבית כר"י או לא כת"ק
חצי כותל החיצון - ב' פי' בק"ע אי כתוך הבית כר"י או לא כת"ק
תחת כרעי המטה או תחת דבר להגן או לנוי ולא לשם אהל - לר' יוחנן אינו מגלח, וחזקיה חולק
טומאה טמונה בקרקע הבית מטמא באהל
אינו מגלח על רוב בנין או רוב מנין של מת (פ"מ - כשאין רובע עצמות)
ימי זיבה והסגר מצורע עולין לנזירותו [הללמ"ס]
לר' יוחנן חיוב על ביאת מקדש עד השני שנגע בכלי שנגע במת [ולא יתחטא - הטעון הזאת ג' וז']
לר' אבין ור' אילא רק הראשון שנגע במת [ואיש אשר יטמא - רק איש הנטמא מאיש (מת)] (ב' פי' אם מפרש או חולק על ר' יוחנן)
לר' יוסי אדם שנגע באדם ולא טבל חייב [ולא יתחטא - טבילה]
על הכנסת כלים טמאים ולר' ירמיה אף אדם הנטמא טומאת ערב - לוקה ואין קרבן