[1] דאינו מבטל את המלח שם (אלא אחר העבודה מולחין עורות קדשים מהמלח ששם), דא"כ הרי הוא מוסיף על הבנין, ועוד שהמלח הוא חציצה, ואינו יכול להשאירו שם רק מתי שאינו עושה עבודה, וכגון בהולכת עצים למערכה.

[2] משום השואת גומות, דמבטל את המלח שם. ואפי' אם לא מבטל את המלח, יש בדבר איסור שבות, ודוקא במקדש התירו שבות ולא במדינה.

[3] דכיון שאינו מבטל את התבן שם, אין בזה איסור של השוואת גומות, דודאי יצטרך את התבן שנתן שם לאכילת בהמה או לגבל בו טיט. אולם כשהוא מרדה, לא ירדה כדרכו בחול בסל או בקופה אלא רק בשולי קופה שנשברה - שנשארו רק השולים. או כמו שכתבו התוס' (בד"ה דרש), שהופך הקופה ונותנה על שוליה דזה שינוי, אבל ביד נראה לר"י דאסור.

[4] וה"ה שלשיטתו נשים המשחקות באגוזים אפי' ע"ג טבלא שלא שייך השוואת גומות אסור - משום השמעת קול.

[5] ומה שמצינו שהמשמר פירות מפני העופות או דלועים מפני החיה, אסור לספק את כפיו ולטפח בידיו ולרקד ברגליו כדי להפחידם, אף שאינו קול נעים. פירש רב אחא, שהוא משום גזירה שמא יבוא לטול אבן ולזורקה בהם ד' אמות ברה"ר.