ERCHIN 25 (8 Tamuz) - Today's Dafyomi study is dedicated to the memory of Dr. Moshe Gottlieb, Moshe Ze'ev ben Chaim Shlomo Yosef ha'Levi z'l, who healed the sick of Jerusalem and Israel with Chesed. Dedicated by his loving family on the day of his Yahrzeit.

ערכין דף כה. א

באיזה אופן הקדש מחשב חדשים ובאיזה לא, ומה הדין?

באיזה אופן מיירי? ומה הדין?
אין הקדש מחשב חדשים כשבא לפדות באמצע שנה משלם כאילו בא בתחלת שנה [1]
הקדש מחשב חדשים כשבא שנה וחצי קודם יובל לרש"י לעיל: פודה בנ' סלעים [2]
 
לרש"י כאן ולרמב"ם: תלוי ברצון הגזבר [3]

נקעים או סלעים כדלהלן הנמצאים בשדה גדולה, כיצד הן נפדים?

כשגבוהים או עמוקים י' טפחים כשגבוהים או עמוקים פחות מי'
בנקעים הראוים לזריעה נפדים לפי "זרע חומר" וכו' [4] נפדים לפי "זרע חומר" וכו'
בנקעים מלאים מים או סלעים נפדים בשויין [5] נפדים עם השדה [6]

הקדיש שדה אחוזתו ונגאלה באופנים דלהלן והגיע יובל, מה דינה?

מיד הקדש מיד הגואל מן ההקדש
כשגאלה בעצמו או שבנו גאל נשארת / חוזרת לבעליה [7] יוצאת ומתחלקת לכהנים ביובל [8]
כשגאלה קרובו / חברו / כהן יוצאת ומתחלקת לכהנים ביובל יוצאת ומתחלקת לכהנים ביובל

ערכין דף כה: א

בדברים דלהלן, מי קודם למי, הבן או האח או הבת?

הבן האח הבת
לענין להעמיד שדה אחוזה מעמיד אינו מעמיד [9] אינה מעמידה
לענין יעוד מייעד אינו מייעד ----
לענין ירושת עבד עברי יורש אינו יורש אינה יורשת
לענין הקמת שם / יבום מקים שם [10] מייבם
 
במקום שאין בן ובת
מקימה שם
לענין נחלה (תוס') יורש [11] יורש
 
יורשת
 
במקום שאין בן

מה ההוה אמינא שכהן זוכה בשדה אחוזה וגזל הגר שתחת ידו, הא ק"ו דסוגיין פריכא הוא [12],

וכן מנין למסקנא שאינו זוכה? [תוד"ה אחוזתו].

בשדה אחוזה בגזל הגר
להוה אמינא - דזוכה גזירה שוה "כהן" "כהן" מגזל הגר [13] דכתיב: "איש את קדשיו לו יהיה"
למסקנא - דמתחלק "אחוזתו" - אחוזה שלו ואין זה שלו גזירה שוה "כהן" "כהן" משדה אחוזה [14]

ערכין דף כה: א

שדה אחוזה שהוקדשה והגיע יובל, מה דינה?

כשלא נגאלה כלל כשנגאלה על ידי אחר [15]
לר' יהודה יוצאת לכהנים והם נותנים דמיה [16] יוצאת לכהנים בחנם [17]
לר' שמעון יוצאת לכהנים בחנם יוצאת לכהנים בחנם
לר' אליעזר אינה יוצאת כלל יוצאת לכהנים בחנם

הקדשות דלהלן, מה דינם בפרטים הבאים?

בית שדה אחוזה כבשי עצרת
מתי יוצא מהקדש? לעולם [18] ביובל אחר שהוקרבו
כיצד הם יוצאים? בדמים מחלוקת כדלעיל בחנם
למי הם יוצאים? לפודה אותם לכהן לכהן
איזה סוג הקדש הם? קדשי בדק הבית קדשי בדק הבית קדשי מזבח
האם הם ממתנות כהונה? לא כן כן
-------------------------------------------------

[1] פי', כגון שבא חמש וחצי שנים קודם יובל, דאינו יכול לומר שיתן חמש וחצי סלעים ופונדיונים, אלא צריך לתת כאילו עדיין יש שש שנים שלמות, דאין הקדש מחשב בגירוע לחדשים שיצאו מהשנה, דכתיב (ויקרא כז:יח) "וחשב וכו' על פי השנים הנותרות" - שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים.

[2] כן פירש"י לעיל במשנתנו, שאם יש ריוח להקדש שנחשוב לחדשים שיצאו ולא נחשוב להם כשנה שלמה, וכגון באמצע שנת ארבעים ושמונה, שיש עוד שנה וחצי עד היובל, שאם נחשוב כאילו יש ב' שנים שלמות יפדה בשני סלעים ובשני פונדיונים, ואילו אם נחשוב לחדשים שיצאו, יפדה בנ' סלעים שלמים, בזה אמרינן שהקדש מחשב חדשים, דכתיב (שם) "וחשב לו הכהן" - מכל מקום.

[3] הנה רש"י כאן, על מה שאמרה הגמ': "מנין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה", פירש בד"ה לעשות, וז"ל: לעשות חדש שנה. לחשוב אותן חדשים שיצאו כאילו הן שנה - והוי רווחא דידיה, עכ"ל. והיינו שתלוי בדעת הכהן הגזבר, שאם רוצה יכול לחשב לו חדשים כאילו הם שנה, והוי כאילו יש כאן שנתים - ופודה בשני סלעים ופונדיונים. ואם לא רצה לחשב לו אותן לשנה, אלא רצה הגזבר לחשב לחדשים שיצאו "ביציאה גמורה" - יתן חמשים סלעים, דבפחות משנתים אינה נגאלת בגירוע. וכן הוא שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות כאן, וביד החזקה (פ"ד ה"ח).

[4] דהיינו שהם נידונים כל אחד כשדה בפני עצמו, וחלים בהם כל דיני שדה אחוזה. וביאור קושית הגמ' "וליקדשו באנפי נפשייהו", היא, דמה הנפ"מ אם הם קדושים בפני עצמן, דהא בין כה יפדו באותו סוג פדיון, ואינו מרויח כלום. (ובפנים הספר הארכנו בכמה שיטות ראשונים בביאור קושית הגמ', ע"ש).

[5] פי', כיון שהם מובדלים מהשדה הם קדושים בפני עצמם, אמנם להיות שאינם בפרשת "זרע חומר שעורים" וכו', דאינם בני זריעה - לכן הם נפדים בשויין. (ובהכי מיירי במשנה למסקנא).

[6] כיון שנמוכים הם, הם נקראים "נגאני (=נקעים) דארעא", או "שידרי (=סלעים) דארעא", ולכן הם בטלים לשדה - ונפדים עמה באופן שהיא נפדית, דהינו לפי "זרע חומר שעורים" וכו'.

[7] פי', באופן שגאלה בנו, היא חוזרת לאביו ביובל, דשונה בנו מכל אחר שגאלה.

[8] כן הוא דעת רש"י במשנתנו, ובתוס' לקמן (דף כו. ד"ה אילימא), והראב"ד (פ"ד ה"כ). אולם דעת הרמב"ם (שם ובפיה"מ), ורבינו גרשום, והחינוך (מצוה שנ"ה) והרע"ב, דצריך לגרוס במשנתנו: ד"אינה יוצאה לכהנים ביובל".

[9] פי', ואם פדאה אחיו מיד הקדש, ביובל תצא ממנו ותתחלק לכהנים. ורק בבן נתחדש "לאיש אחר" - לאחר ולא לבן, שאם פדאה הבן - חוזרת ביובל לאביו.

[10] הנה בהוה אמינא הבינה הגמ' דכיון שאח קם תחת אחיו המת לענין יבום, חשוב הוא יותר מהבן, דהרי הבן אינו מייבם את אשת אביו להקים זרע לאביו. ודחתה הגמ', "כלום יש יבום אלא במקום שאין בן". ובפשיטות הכוונה בדחייה, שאין חשיבות לאח על הבן בענין זה, דהא כל מה שהאח מייבם הוא רק כשאין בן. אכן כתבו תוס' (בד"ה כלום), דאדרבה גם מדין יבום אנו למדים שבן עדיף יותר מאחר, דמזה ילפינן בב"ב (דף קט.) דבת קודמת לאח ואב לנחלה, מהאי דינא שהיא קודמת לענין יבום ושוה בזה לבן, שאם יש בת אין יבום.

[11] וכתבו התוס' (לעיל בעמוד א' ד"ה יעידה), דמה שלא חשיב ליה הכא במעלות של הבן על האח, משום שדין ירושה שייך גם באח, וחשיב רק לדברים שאינם שייכים כלל באח רק בבן.

[12] פי', גם בסוגיין גבי כהן שגואל מיד גזבר לשדה אחוזה שהוקדשה, וגם בסוגיא בב"ק (דף קט:) גבי כהן שגזל גר ומת הגר בלא יורשים, הקשתה הגמ': מנין שלא יאמר הכהן "אם בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כ"ש". ולכאורה ק"ו זה נסתר, דבשל אחרים הוא זוכה חלק אחד מכל החלקים המתחלקים בין שאר כהני משמר, משא"כ כאן שרוצה לעכב לעצמו הכל, וזה מנין.

[13] פי', בגזל הגר ביארה הגמ' בב"ק (שם), שיש הוה אמינא לומר שכהן הגוזל יזכה בשל עצמו (אף שהק"ו הנ"ל נסתר) - ומדכתיב "איש את קדשיו לו יהיה", ומזה ילפינן שהכהן יכול להקריב לאשם של גזל הגר של עצמו, והדין הוא שבשר ועור האשם הם שלו, והוה אמינא שכמו שקרבן האשם הוא לעצמו - גם גזל הגר ישאר אצלו. ולפ"ז ה"ה נמי גבי שדה אחוזה שילפינן לה בגז"ש "כהן" "כהן" מגזל הגר, יהיה הדין כן, שאם גאל כהן שדה אחוזה שלא תצא מידו ביובל אלא הוא זוכה בה.

[14] ביארו התוס' כאן לפי הסוגיא בב"ק, שמאחר ואנו יודעים גבי שדה אחוזה שגאלה כהן שאין זוכה בה בכולה אלא מתחלקת לכל הכהנים - מקרא ד"אחוזתו", ילפינן מינה נמי לגזל הגר, שאף שכתוב "איש את קדשיו לו יהיה", מ"מ ילפינן גז"ש "כהן" "כהן" משדה אחוזה שגזל הגר שביד הכהן יוצא ומתחלק לכהנים שבאותו משמר.

[15] באופן זה לכו"ע הדין הוא שכשיגיע יובל יוצאת ממנו ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר שחל בו יובל, וכל הנידון במשנתנו שנחלקו בו התנאים, הוא באופן שלא נגאלה, שלר' יהודה אינה יכולה לצאת מהקדש בלא פדיון - ולכך הכהנים נותנים דמיה. ולר"ש יוצאת השדה מהקדש לכהנים גם בלא פדיון. ולר"א אינה יוצאת בכלל, ונשארת ביד הקדש גם אחר היובל עד שיגאלנה מיד הקדש אדם אחר קודם.

[16] וכתב רש"י (ד"ה ממקדיש בית) דנותנים חמשים שקלים. וע' משנה למלך (פ"ד הכ"ו) ועוד שתמהו בזה, וע' מה שיישבנו בפנים הספר.

[17] כן כתב רש"י (בד"ה ממקדיש בית), והרמב"ם (פ"ד ה"כ).

[18] פי', ולעולם אינו יוצא מיד הקדש, דאין בו את הגזה"כ שמצאנו בשדה אחוזה שיוצא לכהנים ביובל.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף