א) ערכין לג. אי מה שדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משני שנים אף בתי החצרים אינם נגאלים פחות שתי שנים ת"ל גאולה תהיה לו מיד וכו'. ותימה תיפו"ל דלא הויין בני זריעה וכשדה טרשין דממעטינן לעיל יד: דנגאלת פחות משתי שנים דמספר שני תבואות ימכר לך והאי לאו בני תבואה נינהו.
וה"נ ק' בסוה"ע אר"פ לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה וכו' אי לשדה אחוזה מדמית ליה השלמה בעי, ותימה מגמ' הנ"ל וצע"ג.
ב) לג: רש"י ד"ה אין עושין שדה מגרש משום יישוב א"י והיינו חורבן שממעט את הזריעה. תימה דא"כ למה דוקא בערי הלויים וצע"ג.
י.י. קראוס
ירושלים
א) מה שהקשית למה ייגרע בית בבתי החצרים משדה רטושים - נראה דבשדה בלבד בעינן 'שני תבואות' לאפוקי רטושים שאינו ראוי לזריעה, אבל בבית שיעודו ושימושו לדיורין, אין משמעות לזריעה כלל, הלכך אם יש ילפותא להשוות בית לשדה אחוזה, יש לנו למילף משדה הראויה למה שהיא ולא משדה רטושים.
ב) שמא רש"י אמר הטעם דישוב א"י רק לרבנן ולא לר"א (ודרכו של רש"י ליתן טעמא לקרא).
ויתכן שאף לר"א יש טעם כלשהו שהתורה הקפידה ביותר על הישוב והנוי בערי הלויים יותר מבערים אחרים. (ואולי על דרך שנאמר בלויים שה' הוא נחלתם, אף עריהם שניתנו להם, אינם 'שלהם' אלא של ה', והוא כמו הבעלים הקובע איך תיראה עירו, משא"כ בישראל יכולים לעשות בהן כרצונם).
י. בן ארזה
כולל עיון הדף
