דיונים על הדף - ערכין כד

י.י. קראוס שואל:

שם כה: ק"ו קדושה יוצאה ביובל כ"ש דהקדישה ביובל עצמה אינה קדושה. תימה הא ביובל אינה חוזרת רק כהנים זכי בה. ומשמע דזהו מאי דקאמר רב דלית ליה ק"ו, ומ"מ לשמואל תימה.

ועי' באו"ש ה' שמטה ויובל שביאר דהא דכהנים זכי בה ביובל הוא מדין חזרת בעלים ביובל רק שהתורה נתנה לכהנים דין בעלים שיחזור להם ביובל. שוב ראיתי שזה מפורש בתורה דכתיב והיה בצאתו ביובל וכו' לכהן תהיה אחוזתו, ור"א יליף מיניה בצאתו מאחר דאלו לא גאלה אחר אינו יוצא לכהנים ביובל, אבל לר"י ור"ש מא"ל. אלא כמו שכתבנו, דר"ל כשיוצא ביובל למי יוצא לכהנים דכהנים זוכים מדין יציאת יובל, וש"י.

י.י. קראוס

ירושלים

הכולל משיב:

א) באור שמח הלכות ערכין פ"ד ה"י מסביר שיטת שמואל.

האו"ש מבאר שאם אדם מקדיש שדה ביובל זה כאילו הוא מכר את השדה לעולם ועד לכהנים וכמו שכתבת בדעת רב אבל שמואל סובר שהרי התורה לא רוצה שאדם ימכור שדה לצמיתות לכן לפי שמואל המקדיש שדה בשנת היובל אין הקדושה חלה כלל.

ב) ומוסיף האו"ש שאינו דומה מקדיש שדהו בשנת היובל למקדיש שדהו לפני שנת היובל כי אע"ג שאם מקדיש לפני שנת היובל יתכן שכתוצאה מזה יצא אח"כ לכהנים ביובל וזה לכאו' הוי כמוכר שדהו לכהנים לצמיתות שאמרנו שאינו רצון התורה, מ"מ יש חילוק כי אם מקדיש לפני היובל אינו עובר לכהנים מיד רק אח"כ בשנת היובל עובר לכהנים, משא"כ כשמקדיש בשנת היובל אם היינו אומרים שכהנים זכי בה נמצא שהוי כאילו מכר את השדה מיד לכהנים לצמיתות, וזה ההיפך ממה שאמרה תורה (ויקרא כה:כג) והארץ לא תמכר לצמיתות.

הכולל מוסיף:

א) באור שמח הלכות שמיטה ויובל פי"א ה"כ סק"ו, שהזכיר כבודו, מסביר שיטת שמואל עוד קצת.

הענין הוא כמו שגם הסברנו לעיל בשם האו"ש שלשמואל אין קדושה כלל ביובל ושפיר שייך הק"ו כי קדושתו שהיתה לו לפני היובל פקעה לשמואל כשמגיע היובל דאע"ג שהשדה הולכת אל הכהנים מ"מ ההקדש פקע ממנה.

ב) וזה מה שכתוב באו"ש הל' שמו"י הנ"ל ששמואל סבר שאין להקדש זכות בשדה אחר היובל, רק זכות ההקדש מתפשטת עד יובל ותו לא. וממשיך האו"ש לבאר שבמקום להחזיר השדה לבעלים התורה זכתה אותה לכהן תחת הבעלים, ומדמה האו"ש דבר זה למה שגזל הגר שאין לו יורשים ניתן לכהנים אבל ברור שלגזל הגר אין לו קדושה, וכן כשהשדה עוברת לכהנים ביובל תחת הבעלים אין זה מכח זכות הקדש רק היא זכות שהתורה זכתה לכהנים בלי כח הקדש. לכן אם הקדיש שדה ביובל אין קדושה חלה כלל כי לדעת שמואל שפיר יש קל וחומר "ומה קדושה יוצאה ביובל כ"ש אם הקדישה ביובל עצמה אינה קדושה".

דוד בלום