הגמ' אומרת שלפי ר"ש שפטר חמור מותר בהנאה דבר פשוט הוא שהוא ממון בעלים. לפי ר"י פטר חמור אסור בהנאה ואשה מקודשת בהביני ביני דזה החילוק בין השווי של החמור והשה שבו יפדו אותו. אע"ג דעצם השה הוא איסורי הנאה יש לו קנין לגבי הרווח שישאר לו אחר הפדיון.

דוב זופניק

כן הקשה כדומה לזו בחידושים וביאורים (יא., ד"ה "כי תיבעי"), שאיך שייך שיש צד שיזכה חברו בהחמור כיון רשאי לקדש בו את האשה? והאריך שם, וכתב שיתכן לפרש שכוונת הגמ' שזוכה בחלק החמור שעכשיו אינו אסור בהנאה בגלל הפדיון, ולא הביני ביני שהוא באמת ממון בעלים. [אולם כתב שאינו ברור לו, וצ"ע.]

בברכת התורה,

יעקב מנטרוז