שלום וברכה!
דף לו עמוד א' - רש"י הראשון בעמוד ד"ה תרי קראי - מדוע נדחק רש"י להסביר שהפסוק "לא תותירו ממנו עד בוקר" נאמר בפסח ולא בתודה ולא כפי שהסביר ר פרץ בשיטה מקובצת באות כד וכמו שלא הבינו התוס'בד"ה תרי - שהרי יש בדיוק אותו פסוק בפרשת אמור שמדבר על תודה. ואז הדרשה של הגמרא מובנת "אם אינו ענין תנהו עניין" שני פסוקים אמרו אותו הדבר בקרבן תודהולכן דורשים משהו אחר מהפסוק השני. אך לשיטת רש"י מהי שאלת הגמרא בכלל, התורה כתבה דין נותר בתודה וכתבה דין נותר בפסח ומהי השאלה אם אינו עניין. יש עניין! והעניין הוא שכל קרבן יש לו דין נותר בפני עצמו.
אשמח לקבל את תשובתכם
תודה, דובי
כבר כתבנו בהערותינו על הדף (לחולין כז.) דמשמע מהגמרא שם ש"שחט" מורה גם על "טהרה" (מעוונות וכדו'), ע"ש. אם כן, מה נאה הוא שבחרו דוקא בשם שחיטה לתאר את הכנת החטאת, ובשם זביחה לתאר את הפסח.
כמו כן, לדברי המלבי"ם (בספר הכרמל) שהבאנו שם לשון הסוגיא הכא מובן מאד. לפי המלבי"ם, זביחה מורה על ההכנה לסעודת מרעות ושמחה, משא"כ בשחיטה (ראה שמות יח:יב). לדבריו לשון הגמרא אתיא כמין חומר, שהרי הפסח נאכל להודאה ושמחה, משא"כ החטאת.
בברכה,
מרדכי קורנפלד
כולל עיון הדף
