לכ' תלמידי חכמים מופלגים של כולל עיון הדף
בעירובין נט: פירש"י רגל המותרת אינה אוסרת "שמכיון שהפנימית מותרת במקומה כגון זו כופין על מידת סדום"
לא הבנתי, אם הפנימית לא עירבה, איזה תשמיש יש שהם מותרים בחיצונה ולא בפנימית דלא שייך למימר כ=בכה"ג כופין על מידת סדום?
שווארץ
אנחנו אומרים שלא יצאו בני הפנימית דרך החיצונה.
כל טוב
דוד בלום
האם בפועל אסור לבני הפנימית לצאת דרך חיצונה?
איזה קשר יש בין זה למדת סדום, הרי אין להם דרך אחרת לצאת?
בגמ' כתוב דפנימית אחדא דשא, וכתב רש"י תסגור דלת שביניהן. הרי שבני הפנימית לא יוצאים דרך החיצונה, וא"כ בע"כ צ"ל שבני הפנימית יש להם דרך אחרת לצאת ומאחר שיש להם דרך אחרת לצאת זה מקרי זה נהנה וזה לא חסר כי אין צורך שלפנימיים יהיו דוקא שתי יציאות אלא די להם ביציאה אחת, ואם הם דורשים יציאה שניה ועי"ז אוסרים על החיצונה, זה מקרי מדת סדום.
שו"ר שבתוד"ה דפנימית כתבו שמ"ש רש"י שלא יהא לה דריסת רגל על החיצונה לאו דוקא כי אם היה אסור לצאת דרך החיצונה לא היתה להם שום דרך לצאת לרה"ר אלא פי' תוס' שרק אסור לבני פנימית מלהשתמש בחיצונה אבל מותר להם לצאת דרך החיצונה, עיי"ש. הרי שכתבו תוס' שבני הפנימית אין להם דרך אחרת לצאת. ולפ"ז צ"ל שכופין על מדת סדום פי' שבני הפנימית יכולים להשתמש בחצר הפנימית ואין להם צורך להשתמש בחיצונה.
חודש טוב
דוד בלום
חודש טוב ומבורך, ואלף תודות על כל התשובות.
בתוס' נקטו שאין להם דרך אחרת, וברשב"א הפליג בשיטת רש"י שאף כוונתו הוא דומה לזה וז"ל
אחדא דשא ומשתמשא. פירש רש"י ז"ל: כגון זו כופין על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה, אלא תסגור הדלת שביניהן ותשתמש במקומה ע"כ. ולא שתסגור ממש אמר הרב ז"ל, שלקתה מדת הדין שהיא אין לה דרך לרה"ר אלא על החיצונה, אלא רואין אותה כאילו סלקה רגלה מכאן ליום זה ואחדא דשא, וכיון דאיהו מחויבת למיחד דשא מהני אפילו לחיצונה כאילו נסתלקה משם.
אחרי ככלות הכל הוקשה לי ככה,
כשהם עירבו אומרים שישתמשו בחצר שלהם ולא בחצר חיצונה,
ונשאלת השאלה דאף כשלא עירבו
השתשמות שהם עושים בחצר הוא בע"כ רק בכלי החצר - שהרי אין להם עירוב, ושימוש זו מותרת בחצר שלהם ובחצר חיצונה, דכל חצירות רשות אחרת הן.
א"כ איזה תשמיש יש שהם מותרים בה בחיצונה ואל בפנימית שעליה נאמרה דבכה"ג אין כופין על מידת סדום?
לכאו' י"ל שאם היה לבני פנימית תשמיש בחיצונה היה להם יותר מקום מורווח לעשות כל צרכיהם גם בחצר הפנימית וגם בחצר החיצונה, אבל עכשיו שאנחנו אומרים שהם צריכים לסגור הדלת, ופי' הראשונים לאו דוקא לסגור ממש, אלא הכוונה לא להשתמש בחיצונה, יש להם פחות מקום מורווח לצרכיהם. ומ"מ מקרי כופין על מידת הסדום כי עיקר השימוש בחצר החיצונה הוא לבני החיצונה ואם בני הפנימית דורשים מקום יותר מורווח לצרכיהם ועי"ז אוסרים על בני החיצונה זה מקרי מידת סדום, וצ"ע.
ועלה בדעתי לדייק מדברי הגמ' מהיכן למדו התוספות הרשב"א וגם הריטב"א בדברי רש"י שלאו דוקא קאמר שתסגור הדלת, כי בגמ' כתוב אחדא לדשא ומשתמשא ולא כתוב אחדא לדשא ולא יצאו כי סגירת הדלת שמיירי בגמ' אין היא סגירת הדלת על יציאה אלא סגירת הדלת על שימוש. וכן הוא בדברי רש"י שכתב תסגור דלת שביניהן ותשמש במקומה, ולא כתב רש"י תסגור דלת שביניהן ולא תצא משם, כי סגירת הדלת היא היינו כאמור, שבני הפנימית מקבלים על עצמם שרק יצאו דרך החיצונה ויזהרו לא להשתמש שם. ובאמת לכאו' אין איזה היכר מעשי שמזכיר לבני הפנימית לא להשתמש בחיצונה אלא זו הסכמה שקיבלו על עצמם שלא לקלקל לבני החיצונה. וצע"ק הלשון כופין על מדת הסדום כי לכאו' אין שום היכר בפועל שמונע אותם מלהשתמש אלא י"ל שאם בני הפנימית לא יצייתו דינא וישתמשו בחיצונה יש לב"ד כח למנעם בשוטים מלהשתמש, וצ"ע.
עכ"פ נראה סיוע מהדיוק הנ"ל בגמ' למה שכתבתי בס"ד לעיל שבני הפנימית מונעים עצמם מלהרחיב תשמישם לחצר ולכלי החצר של החיצונה.
יישר כח גדול
דוד בלום
יש בו דבר מאד פשוט שעדיין לא תפסתי.
אחרי ככלות הכל:
אם הם מותרים להשתמש בחצר פנימית בכלי בית, אומרים כופין על מידת סדום, ואין להם להשתמש בחיצונה, אף בכלי חצר
אבל אם אסורים להשתמש בכלי בית בחצר חיצונה, ואין משתמשים שם אלא בכלי חצר, למה לא אומרים כופין על מידת סדום, ןישתמשו בכלי חצר רק בפנימית????
הם אסורים להשתמש בחיצונה בין בכלי בית בין בכלי חצר ומותרים להשתמש בפנימית בין בכלי בית בין בכלי חצר ובזה אומרים כופין על מדת סדום, דעי' רש"י כתובות קג. ד"ה מדת שבעיר סדום אפילו אם זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה ואנו צריכים להתרחק מן הדרך של אנשי סדום שהיו רעים וחטאים מאד. ובנידון דידן מאחר שבני הפנימית יכולים להשתמש בין בכלי בית בין בכלי חצר בפנימית, אין להם צורך להשתמש בחיצונה ולא חסר להם אם לא ישתמשו בחיצונה, ואדרבה אם ישתמשו בחיצונה יאסרו על בני החיצונה. לכן בני החיצונה נהנים בזה שלא משתמשים בני הפנימית בחיצונה והוי זה נהנה וזה לא חסר וצריכים בני הפנימית לעשות טובה לבני החיצונה.
בהצלחה רבה
דוד בלום
לכבוד הרב דוד בלום
עדיין לא עניתם על עיקר שאלתי ששאלתי מהתחלה.
ברגל האסורה, כמותרים בני הפנימי לשמש רק בכלי חצר, נימא ג"כ כופין על מידת סדום, וישמשו רק בחצר שלהם, ויותר החיצונה?
א) אולי משום קושיית כתר"ה שליט"א נטה החזו"א סי' פב סק"י מדברי רש"י וצ"ע. ואולי י"ל כדי לבאר דברי רש"י דכופין על מדת סדום רק נאמר כשאחד נהנה שאומרים לו אל תהנה כאן ובכך תגרום חסרון לחבירך כי אתה יכול ליהנות במקום אחר אבל אם גם במקום אחר הוא לא יכול ליהנות אע"ג שהוא גורם חסרון לחברו מ"מ לא שייך כופין על מדת סדום כי בשביל כופין על מדת סדום בעינן מצב שזה נהנה וזה לא חסר וזמ"ש רש"י דכיון דבחצר דגופייהו אסרי ליכא למיכפינהו וצ"ע.
ב) אמנם יש שגיאה במה שכתבתי בתשובה הקודמת כי התבלבלתי בין נהנה לבין חסר. אמנם נראה שהיסוד עדיין קיים ורש"י כאן מלמד אותנו סברא בדין כופין על מדת סדום שרק כופין על מדת סדום לאדם שבלא"ה הוא במצב טוב, משא"כ כאן בני הפנימית הם מסכנים כי אין להם שימוש במקומם ולכן אין לנו להגביל אותם ולומר להם לא להשתמש בחיצונה.
ג) באינו עשיר הוה ליה מדת סדום וגו' והכל מודים דכופין, עיי"ש. ויש לדייק מדברי הב"ח שרק כתב באינו עשיר כופין על מדת סדום אבל באדם ממש עני אין כופין על מדת סדום וכאן לענין שימוש בשבת בני הפנימית נחשבים עניים כי הם אסורים במקומם ומאחר שבמותרת במקומה כל המקור להחמיר הוא משום כופין על מדת סדום, א"כ באסורה במקומם שלא שייך להשתמש עם הכלל של כופין על מדת סדום ממילא א"א לומר להם אחדא לדשא.
ד) ומצאתי בס"ד כעין דברים אלו בספר שמחת לבב (לינדנר) על עירובין סי' י עמ' ל"ז ד"ה והנראה שכאשר אפי' בחצרם אינם רשאים להתנהג כבעלים גמורים שהרי לא עירבוה אזי אין לנו לכופם להיות אורחים גרידא בחיצונה, דעד כדי כך לא כייפינן להו, ודוקא כשהם בעלים גמורים ברשות אחת מצינן לכופם להיות ברשות האחרת אורחים גרידא.
ה) [עי' גם משמר הלוי עירובין עמ' קמד ד"ה שכחתי וחומת אש עירובין סי' מ"ב סק"ה ד"ה וצ"ב ובית האוצר עירובין עירובי חצרות עמ' 182 ד"ה כמאן]
דוד בלום
