לכאורה כלל זה חזק אף יותר מרובא דליתא קמן, דכל אדם דרכו כן. אך סו"ס קשה דהרי לא משמש ממש כל שעה ושמא כשהגביה המוצא עדיין היאוש שלא מדעת?
וביותר קשה לגבי קציעות ששם אדם יודע שהתאנה נפלה, ואם המוצא הולך עכשיו בלילה ונראה שהתאנה נפלה ממש עכשיו והבעלים לא יודע, אז באמת יהיה אסור לקחת לעצמו?
תודה רבה
יוסי,
ירושלים, ישראל
א) אדרבה יש לדייק ממה שאמר רבי יצחק אדם "עשוי" למשמש בכיסו בכל שעה שזה רק רוב ולא ודאי כי המילה "עשוי" משמע שזה רק מה שעושים בדרך כלל.
ב) לפי זה מיושב שאדם באמת אינו ממשמש ממש בכל שעה ואף על פי כן מותר לסמוך על הרוב כי ברוב הפעמים הבעלים כבר נתייאשו כשהגביה המוצא ואף על גב שאין הולכים בממון אחר הרוב (עי' ב"ק כז:). מכל מקום זה רק כשיש מוחזק נגד הרוב מה שאין כן כאן אין הבעלים מוחזקים כבר באבידה שהרי יצאה מרשותם.
ג) גם יש להעיר שכתוב בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל כאן (ד"ה אדם עשוי) שבזמן הזה אין מרגישין בנפילת כסף קטן שאינו יודע כמה היה לו וכמה הן עתה וממילא אינו יודע בחסרונם, אם כן לא הוי יאוש דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, עיי"ש. אם כן לפי הגריש"א בזמן הזה רק בסכומים גדולים אומרים אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.
ד) ולענין קציעות עי' תוספות (ד"ה תאנה) שפירש מה שכתוב בגמרא תאנה נמי מידע ידיע דנתרא שכיון דרגילות היא דנתרא, מעיקרא מתייאש לפי שסבור שהמוצא יקחנה, עיי"ש. ומשמע לפי התוספות שבעל האילן מתייאש מראש אפילו לפני שהתאנה נפלה כי הוא יודע שמה שיפול מן האילן לא יוכל שוב לקבל בחזרה. ולפי זה גם מה שנופל בלילה הבעלים כבר נתייאשו מראש על כל מה שיפול מן האילן.
ו) ועיין דרוש וחידוש לרבי עקיבא איגר כא: (ד"ה ויש לי לתרץ) דאדם עשוי למשמש עושהו כודאי, עיין שם.
ב) אמנם חשבתי שאולי בזמנינו קשה לנו להבין השיטה שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, אלא דעיין שולחן ערוך חושן משפט סימן פ"ח בסמ"ע סעיף קטן ב' שמסביר שבימיהן היו הפירות והקניינים בזול ובעד פרוטה היו קונים הרבה פירות, עיין שם. ומאחר שהערך של הכסף היה גבוה לכן היו בודקים כל הזמן לראות שלא נאבד הכסף, מה שאין כן בזמנינו הערך של הכסף ירד הרבה, לכן רק בסכומים גדולים אדם יודע כמה בדיוק יש לו ובודק כל הזמן כמו שאמר הרב אלישיב זצ"ל.
בהצלחה רבה
דוד בלום
שבוע טוב
יש"כ על התשובה.
רק רציתי להעיר דאמנם התוס' כתבו להדיא דאזילנן בתר רובא באבדה כיון דליכא מוחזק, אך מ"מ לרבנן כל מה שאפשר לתקן מתקנים ע"י הכרזה וא"כ לרבנן מדוע בכל הדינים של המשנה ריש פירקין לא תיקנו רבנן הכרזה? ולכאו' זה מכריח כדברי רע"א שהבאתם דדין זה של עשוי למשמש משוי ליה כודאי.
כמו"כ רש"י נוקט דלא אזלי רבנן בתר רוב באבדה דאין הולכין בממון אחר הרוב, וא"כ לכאו' סובר דאף במקום שאין מוחזק יתכן שלא הולכים אחר הרוב. (ובאמת התוס' והראשונים פירשו אחרת).
תודה רבה!
יוסי
