א) אצל מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה כתב רש"י "מאבי הבת" משא"כ אצל מקום שנהגו לכפול כתב רש"י "החתן מחמיו" ואולי יש לבאר החילוק בין שני הלשונות כך דהנה אצל מקום שנהגו לכפול כתב רש"י שעושים כן בשביל כבוד דהיינו שכותבים למשל שיתן אלף אבל באמת רק נותן חמש מאות וי"ל שאצל ענין של כבוד יותר שייך השמות "חתן" ו"חמיו" דהיינו שהיחס קצת פחות אישי מהיחס של אבא ובן כי זה יחס שרק בא מחמת החתונה וחמיו צריך לעשות קצת תחבולה להראות לציבור שמכבד את חתנו אע"פ שאינו נותן לו כ"כ הרבה כמו שאומר משא"כ אצל "אבי הבת" אינו עושה משום כבוד אלא שם באמת נותן לה כל מה שאומר שיתן כי רוצה באמת שיהיה טוב לבתו כי אוהב את בתו ואין לו ענין לכבד אותה סתם.

[ואולי מש"ה יש לפעמים בדברי האחרונים ביטוי שהשווער כותב אל חתנו "חתני כבני" כי רצונו לומר שאע"פ שע"פ רוב הקירבה בין החתן לחמיו הוא פחות מזה שיש בין הבן לאביו מ"מ כאן אצל חתנו הוא מרגיש שהוא ממש כבנו]

(עי' גם ברי"ף)

[נתעוררתי להנ"ל ע"י ידידי הרב יחזקאל פרנקל שליט"א].

ב) עי' שטמ"ק בשם הרמ"ך שגרס בגמ' "לכתובתה דברתאי" ואולי כן הוא גם גירסת רש"י

כל טוב

דוד בלום

חשבתי לומר בדרך אפשר דהנה ברי"ף כתוב מקום שנהגו לעשות האב על עצמו לבתו הנדוניא שמוציא לבעלה כמלוה כלומר בלא כפל גובה בתו ממנו מלוה עד גמירא לכפול גובה מחצה ע"כ ובפשוטו הרי"ף חולק על רש"י אבל הגהות חו"י כתב שאפשר לומר דגם הרי"ף ס"ל כפרש"י ומ"ש גובה בתו ר"ל מאביה ע"כ ומשמע לכאו' שבמקום שנהגו לעשות כתובה מלוה התשלום הוא מן האב אל הבת רק שאח"כ הבעל מקבל את זה מאשתו וזה מ"ש רש"י בעל גובה מאבי הבת פי' שהאב משלם אל הבת והבעל מקבל דרכה משא"כ במקום שנהגו לכפול הבעל מקבל ישר מחמיו לכן רש"י כתב החתן מחמיו אמנם עדיין צ"ע בזה

כל טוב

דוד

לכאו' נראה לפרש דברי הרי"ף כך דהנה ז"ל הרי"ף, מקום שנהגו לעשות האב על עצמו לבתו הנדוניא שמוציא לבעלה כמלוה כלומר בלא כפל גובה בתו ממנו מלוה עד גמירא לכפול גובה מחצה, ע"כ.

והרי החידוש בדברי הרי"ף הוא שהבת גובה הנדוניא ולא הבעל.

וצ"ל שמ"ש הרי"ף גובה בתו ממנו מיירי באחד משתי אופנים או

א) שהבעל מת קודם האשה ואז היא מקבלת בחזרה את כסף הנדוניא שהאב נתן קודם הנישואין והבעל לא זכה להחזיק בזה כי הוא מת קודם אשתו, וזמ"ש הרי"ף גובה בתו ממנו או

ב) האשה מתה קודם הבעל ואז לכאו' צ"ל שמסתכלים כאילו הבת גבתה מן אביה בחייה, ואח"כ במיתת אשתו הבעל יורש את נדונית אשתו שקיבלה לפני החתונה מאביה.

והנה בהג' חו"י בפירוש השני כתב שאפשר לפרש דגם הרי"ף ס"ל כפרש"י, ע"כ. ובאמת יש סיוע לזה לכאו' בדברי רש"י ד"ה מקום שכתב וז"ל נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה, ע"כ. הרי שהבת גובה מן האב וזה מיירי בציור א) דלעיל שהבעל מת קודם האשה.

ולפ"ז מ"ש רש"י (ד"ה גובה) שהבעל גובה מאבי הבת מתאים עם מ"ש הרי"ף גובה בתו ממנו, כי במקרה שהאשה מתה קודם מסתכלים כאילו הבת גבתה בחייה מן האב ובמיתתה הבעל יורש אותה. ומ"ש רש"י בד"ה גובה שהחתן גובה מחמיו מחצה מיירי במקום שנהגו לכפול ובכה"ג אין הבת מקבלת מאביה כי במקום שנהגו לכפול האב עושה מחמת כבוד החתן. ולכן אינו נותן כל מה שאמר שיתן לחתנו כי רק רוצה לכבד אותו ע"י שאומר סכום גבוה ובכה"ג התשלום אינו עובר דרך הבת כלל אלא עובר ישיר מהחותן אל החתן. אבל הוא רק חצי מן הסכום שהחותן אמר שיתן.

שבוע טוב

דוד בלום