דיונים על הדף - בבא מציעא קג

שמואל דוד בערקאוויץ שואל:

דף קג. מתני' המקבל שדה מחבירו כו' כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש

ובתוס' בתבן ובקש. אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן והנשאר בארץ קרוי קש שקורין אישטובל"א כו'

והנה עיין רש"י שבת לו: קש - זנבות השבולין גבבא - הנגבב מן השדה אישטובל"א

ועיין תוספות שם וז"ל כירה שהסיקוה בקש ובגבבא. נראה לר"י דקש היינו זנבות השבולים שנשאר בשדה הנקרא אשטובל"א בלעז ותבן הוא הנקצר עם השבולת

ועיין מהרש"א ומהר"ם בשבת שם שכתבו שנחלקו רש"י ותוספות, לרש"י תבן נשאר בשדה וקש נקצץ עם השיבולת ולתו"ס בהיפך עיין שם.

אולם צ"ע דעיין רש"י בב"מ ק"ג: בד"ה האי אמר שכתב וז"ל - אי אפשי שתעקור דבעינא דתיתבן ארעאי "שישארו בה מן הקשין" ויהא לה לזבל לזריעתה לשנה הבאה

ומבואר שקש נשאר בשדה

ועיין שם ד"ה בעינא תיבנא שכתב וז"ל - אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע

ומבואר שתבן נשאר בשדה וצ"ע בזה

שמואל דוד בערקאוויץ

הכולל משיב:

כתר"ה מקשה סתירה בין רש"י קג: ד"ה האי לבין רש"י ד"ה בעינא דברש"י ד"ה האי כ' שישארו מן הקשין, ומשמע שהנשאר בארץ קרוי קש, ואילו בד"ה בעינא כ' רש"י אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע, ומשמע שהנשאר בארץ קרוי תבן.

אמנם לענ"ד אין כאן סתירה דלעולם י"ל שהנשאר בארץ קרוי קש, ומ"ש רש"י אני צריך תבן לבהמותי פי' אני צריך לעקור אותו ואז ייקרא תבן, אבל אם תשאר בקרקע ייקרא קש ולא ייקרא תבן.

חילך לאורייתא!

דוד בלום

שמואל דוד שואל:

ייש"כ! ואני חשבתי שישארו "מן הקשין" והיינו שהקשין כבר נקצרו והנשאר מהקש היינו תבן ודוק

הכולל משיב:

הרי רש"י כתב שישארו "בה" מן הקשין ו"בה" פירוש "בארץ" (כי ארץ לשון נקיבה) א"כ מוכח שהקשין ישארו בארץ.

דוד בלום