לא מצאתי מי שמעיר על דיוק חשוב זה לכן אכתוב הנלענ"ד:

1. עי' מו"ק כז. הכופה מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה עיי"ש. ולכן איתא לעיל מזה בריש כז. אמר להם רבי אליעזר כפו מטותיכם ע"כ כי צריך לכפות כל המטות שבבית.

2. א"כ בגמ' דידן כתובות סב: מכיון שרבי ינאי ידע שחתנו יהודה נפטר א"כ אחת מן המיטות שצריך לכפות הוא זה של יהודה עצמו, שהרי הוא גם גר בבית שלו כמובן. לכן כשאמר כפו מטתו כוונתו למיטתו של יהודה.

3. אמנם צריך להבין למה אמר ר' ינאי רק לכפות מיטתו של הנפטר ולא כל המיטות שבבית. והנה ראיתי בספר פני ברוך על הל' אבילות סי' יז הערה ט בשם מעבר יבק שאע"פ שאיתא בשו"ע יו"ד סי' שפז ס"ב שעכשיו לא נהגו בכפיית המיטה מ"מ יש נוהגין לכפות מטתו של הנפטר עיי"ש. ונלע"ד שאולי הטעם דוקא לכפות מטתו של הנפטר הוא ע"פ מו"ק ריש טו: דמות דיוקני נתתי בהן ובעונותיהם הפכתיה כפו מטותיהן עליה ע"כ. הרי שטעם הפיכת המטות הוא כדי לעורר לתשובה, וא"כ מה שהופכים מטתו של הנפטר הוא הכי ראוי לעורר לתשובה כי הוא זה שנפטר וסילוקו מן העולם צריך לעורר את כל הקרובים לתשובה.

4. והנה כשאמר להם רבי ינאי שמסתמא חתנו נפטר, לא היה עיקר כוונתו להורות הלכה לבני ביתו שצריך לנהוג אבלות, כי לא ידע בוודאות שיהודה נפטר. אלא עיקר כוונתו לעוררם לתשובה כי מסתמא אביהם נפטר, לכן עשה שינוי להראות שעדיין אינו אבילות גמורה רק הוי כמו התחלה של אבילות. לכן אמר להם רק לכפות המטה החשובה ביותר, ובסוף הוי כשגגה שיוצא מלפני השליט ומכח דיבורו של ר' זירא נפטר חתנו.

5.

א)נלע"ד שע"פ הדברים שתירצתי לעיל אפשר ליישב קושיא שדנו בה האחרונים הרבה בסוגיין וכן הקשה בשו"ת שבות יעקב ח"ב אהע"ז סי' קיד. דעי' שו"ע אהע"ז סי' יז ס"ה ברמ"א שאין להספיד אדם ע"פ אומדנות המוכיחות שמת ולא יספידו אותו עד שיודעין שמת וגו' כל זמן שאין עדות שהוא כראוי להתירה עיי"ש. הרי שאסור לנהוג אבלות לפני שלבית הדין יש מספיק ראיות כדי להתיר אשתו להתחתן, והטעם משום שאם הקרובים יתאבלו עליו לפני שבלי שום ספק מת, יבאו אנשים לומר שאשתו מותרת לעלמא. וא"כ קשה איך ר' ינאי אמר למשפחתו לנהוג אבלות על יהודה לפני שהיתה ראייה ברורה שהוא מת?

ועי' שבות יעקב שתירץ שמה שאנו אומרים שאסור להתאבל ע"פ אומדנא זה רק אם הבעל נאבד, משא"כ אם הבעל הלך למקום קרוב שאפשר להיוודע שהוא עדיין חי ע"י שתוך ימי האבלות יבא לביתו, בזה אפשר להתאבל גם ע"פ אומדנא כי אם יבא הבעל תוך זמן קצר לא יבאו להתיר אשתו להתחתן שוב.

ב) אבל ע"פ ההסבר שלנו אפשר לתרץ תירוץ אחר כי כשאמר ר' ינאי רק לכפות מטה אחת, בזה עשה שינוי כי ע"פ דין צריך לכפות כל המטות שבבית. ומכיון שעשה שינוי בצורת האבלות לא יבאו להתיר אשתו כי ידעו שאין זה אבילות אלא רק קצת ענין של אבילות ע"פ ההשערה, וכולם יבינו שאשתו עדיין לא קיבלה היתר להתחתן שוב.

בברכת קיץ בריא

דוד בלום

לכבוד רבי שמואל שליט"א

יישר כח על מראי המקומות!

1. נלענ"ד שהמעבר יבק שציין כתר"ה כמובא בנטעי גבריאל הוא סיוע למה שטענתי לעיל שר' ינאי לא אמר להם לנהוג ממש דיני אבילות, כי הנה המעבר יבק כתב שמשום חשש כשפים אין אנו יכולים לנהוג כפיית המיטות מדינא דגמ'. אמנם, הוא כתב דמ"מ יש נוהגין לכפות מטה אחת, ועל זה הביא מגמ' דידן שכפו מטת הנפטר. א"כ משמע ממעבר יבק שמה שר' ינאי אמר להם לכפות מטתו לא היה מדינא ממש, אלא רק הוי קצת ענין של אבילות, וענין זה אנו יכולים לנהוג גם בזה"ז אע"ג שאין אנו יכולים לעשות כפיית המטות ממש כדינא דגמ'.

2. וא"כ י"ל שגם מיושבת קושית ההיכל יצחק מסוגיין שציין כתר"ה. שהרי ההיכל יצחק העיר מגמ' דידן שלכאו' נהגו אבילות ע"פ אומדנא ותירץ ההיכל יצחק כמה תירוצים לשאלה זאת. ואחד מן התירוצים הוא דומה לתירוץ השבות יעקב שהבאתי לעיל, שמכיון שיהודה לא הלך למרחקים והיה מוכרח לחזור תוך זמן קצר, לא תצא תקלה מן האבילות, כי לא תוכל להתחתן תוך זמן קצר כזה. גם בסוף דבריו תירץ ההיכל יצחק שר' ינאי לא הורה לה להתאבל, רק אמר לה לכוף מטתו משום כבודו, וזה דומה לתירוץ שאני תירצתי. אבל דחה ההיכל יצחק תירוץ זה מכח מ"ש רש"י כדת המתאבלין דחייבין בכפיית המטה ע"כ, והבין שמיירי כאן בכפיית המטה מדינא.

3. אמנם נלע"ד שעתה לפי המעבר יבק נוכל לקיים הס"ד של ההיכל יצחק כי לעולם ר' ינאי לא הורה להם לקיים כפיית המטות מדינא, רק כפיית מטת הנפטר משום כבודו. לכן לא אמר לכפות כל מיטות שבבית כדינא דגמ' במו"ק כז. ומה שהקשה היכל יצחק מדברי רש"י, י"ל שאין כונת רש"י לומר שאמר להם לעשות כפיית המיטות בדרך חיוב, אלא כונתו שכשם שמתאבלים ממש יש להם לכפות המיטות בדרך חיוב, כן ראוי לכם לכפות מטת יהודה משום כבודו.

יישר כח גדול על ההערות המאירות

דוד בלום

לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א,

הנה בגיטין נט. הובאו כמה שיטות כמה הגיל של פעוטות אבל מסיק הגמ' שם ולא פליגי כל חד וחד לפי חורפיה ע"כ הרי שאין מחלוקת בזה ותלוי בטיב של כל ילד ולד וא"כ למסקנת הגמ' הדין של פעוטות הוא בין גיל שש לעשר.

והנה בסוגיין כאן בכתובות עיקר החידוש הוא שלפעמים גם בפעוטות אין מקחן מקח ואין ואין ממכרן מכר דהיינו כשיש אפוטרופוס ולכן י"ל שרש"י רצה להשמיענו חידוש שאפילו בילד גדול קצת כבן תשע מ"מ משכחת שאין מקחו מקח אם יש אפוטרופוס.

ולפ"ז צע"ק למה רש"י לא נקט חידוש טפי שאפילו אם הוא בן עשר מ"מ אם יש אפוטרופוס אין מקחו מקח ובזה י"ל שאם רש"י היה כותב בן עשר היינו יכולים לטעות שאם הוא בן אחד עשר אפילו אם יש אפוטרופוס מקחו מקח ואין זה נכון אלא אם יש אפוטרופוס אין מעשה קטן כלים עד שיהיה בן י"ג כמ"ש בחו"מ סי' רלה ס"ב ברמ"א שאם הגדיל אע"פ שיש לו אפוטרופוס מקחו מקח עיי"ש ומשמע שעד שהגדיל אפילו אם הוא בן י"ב אין מקחו מקח אם יש אפוטרופוס.

ואולי י"ל שרש"י נקט תשע תחילה כדי להשמיענו חידוש יותר גדול וכנ"ל ושוב נקט שמונה בדרך זו ואין צריך לומר זו אבל עיקר כונת רש"י שלא מיירי דוקא בבן תשע אלא זה רק לדוגמא.

הנה קושיתו על רש"י גיטין סה. היא קושית הרש"ש שם שכתב לא ידעתי למה דלג בענין זה דגבול האחרון כבר עשר עיי"ש ועי' מתיבתא שם שהביא המנחת יהודה שתירץ שרש"י כתב את הדרך האמצעית ע"כ דהיינו שרש"י דיבר על ילד בינוני וי"ל שדעת רש"י שרוב הילדים יש להם כבר קצת דעת במקח וממכר בגיל שמנה.

בעזהשי"ת אכתוב על השאלה על כתובות סח בהמשך

בכבוד ובהערכה

דוד בלום