דף כט. משנה. אלו נערות שיש להן קנס וכו' הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד.
ויש להבין מדוע משנה המשנה את הסדר בהמשך הבבא, שנפדו ושנתגיירו ואילו בריש הבבא הסדר הוא גיורת שבויה.
בברכה,
יוסף שמידט
שלום וברכה
אכן כך הוא הסדר בכל מקום במשנה, וכבר עמדו על סדר זה כמה מהמפרשים. הנה כמה מהתשובות:
תוספות יום טוב מסכת כתובות פרק א משנה ב
הגיורת וכו' שנפדו וכו' - וכן תנן להו לקמן בריש פ"ג ובפי"א מה"א העתיק הרמב"ם משוחררת גיורת ושבויה. אבל פ"ק מהל' נערה [הל' ט'] העתיק הא דלקמן פ"ג גיורת שבויה משוחררת אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה והטור סימן ס"ז וסימן קע"ז העתיק גיורת שבויה ושפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו ובשם רבינו מוהר"ר ליווא ז"ל שמעתי טעם ששונה שנפדו וכו' שכן מצות פדיון שבוים קודמת. ולהתגייר אף ע"פ שדוחין אותו בתחלה אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. אבל להשתחרר עובר בעשה דוהתנחלתם אותם [והתוספות פ"ק דעבודה זרה דף ג' [ד"ה יבא] כתבו אדהכא דאורחא דמלתא דגמרא דבהרבה מקומות לא קפיד למנות כסדר]:
(וברישא לא שנה כסדר הזה, י"ל שרצה להסמיך שבויה לשפחה שהן דומות בכך שמעבידים אותן. 'הון עשיר'. וי"א משום 'לא זו אף זו', שגויה אינה משעובדת ויש בה פחוח חשש אונס, ושבויה מנבלת עצמה לפני שוביה, ושפחה יש בה חשש הכי גדול. תפא"י מעילה ג, ב'בועד')
מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק א משנה ב
... עוד נלע"ד דהא דקתני ברישא גיורת ושבויה ושפחה בלשון יחיד והדר קתני שנפדו וכו' לשון רבים ועוד דקתני שנפדו ברישא דלא הוי לא במאי דפתח ביה ולא במאי דסליק מיניה נראה דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דמשכחת כולהו תלתא גיורת ושבויה ושפחה באשה אחת כיצד גיורת קטנה שנתגיירה והדר נשבית ופדאוה לשם שפחה לעבדות והדר שחררוה והיינו נמי דקתני ברישא והשפחה ולא קתני והמשוחררת כדקתני גיורת וא"כ נקט בסיפא לשון רבים כיון דהאמת היא שהן שלש נשים ויצדק לומר בכולם לשון רבים כיון שאפשר להיות הגיורת ג"כ שבויה ושפחה משוחררת וכן השבויה אפשר להיותה גיורת ומשוחררת וכן השפחה המשוחררת ואשמעי' תנא דאע"ג דאתרמי דהויא באשה אחת כולהו הני תלתא הרפתקי אעפ"כ כתובתה ק"ק כיון שהיא פחותה מבת שלש כנלע"ד ואף על פי שהוא דחוק דרבוי מלות שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו להאי פירושא לא קאי ארבוי נשים כפשוטו אלא ארבוי ענינים:
ובשם הר"ן ז"ל ראיתי כתוב דנקט שנפדו ברישא משום שהוא מצוה לפדות וכן נמי גיורת יש בה מצוה מה שא"כ בנשתחררו דלא מיבעיא שאין בה מצוה אלא אדרבא יש איסור בדבר ומ"מ נקט ברישא גיורת בתחלה כי היכי דלישמעי' האי דיוקא מדשני א"נ הכא דמיירי בפועל הפדיון והגרות והשחרור צ"ל הכי אבל ברישא לא ע"כ בקיצור:
תפארת ישראל, בועז מעילה ג, ג
נקט המצוי מצוי קודם, שיותר מצוי שתפדה השבויה משתתגייר הנכרית. וגם גיורת מצוי טפי משתשתחרר השפחה, שתולה בדעת אחרים, ושיפסיד בעליה מעותיו.
והתוס' (ע"ז ג. ד"ה יבא) כתבו שבהרבה מקומות לא מקפיד התנא לשנות כסדר.
יוסי בן ארזה
