קיט. תוד"ה מחוורתא. דאי אמרת אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת שאין קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו, וכעי"ז בתורא"ש עיי"ש.
והנה יל"ע מדברי תורא"ש בעירובין לה. שכ' דהיכא דמספקא לן אי עירב ליכא חזקה של ביתו מערב שבת, דבערב שבת ליכא שום דינים של שביתה, ולא אמרינן חזקה בדבר שאין אנו צריכים לה, וא"כ אף בכה"ג לכאורה ליכא חזקה שלא ביכרה.
א י ש
נראה שיש חילוק בין חזקת דין, שעליה דיבר התורא"ש בעירובין, חזקה שהגברא לא עירב, שזה אין שייך בזמן שאין בו ענין עירוב, לבין חזקת הגוף, שהיא עוסקת במציאות ולא בדין.
כל טוב
יוסי בן ארזה
לכאורה נראה כן, אמנם א"כ חוזר ניעור קושית האחרונים שהק' בסריס ומים שאינם קבועים אמאי בעינן ליבדוק תחילה וסוף, תיפו"ל משום חזקה,
ובאחיעזר ח"א סי כ"ט תי' דאין שום נפקותא לדין עד שיהי מים קוביעם פ' ימים וכהנה
ולדבריכם הדרא קושיין לדוכתין
לא מצאתי באחיעזר מה שכתבת בשמו. אולי תוכל לצטט את דבריו
זה בטור הראשון בשורה החמישית "ומה הקשה בס' קרן אורה" כפי מה שהבנתי נקט דאמרינן חזקה על דינים כמו סריס וכהנה, אבל על עיקר המציאות של מים שאינם קבועים לא אמרינן חזקה.
הוא אומר שם סברא אחרת, שלא שייך לדון חזקה כאשר הנידון גופא הוא האם הוא דבר שמשתנה או דבר קבוע.
יוסי בן ארזה
