בבא מציעא דף קט.

המקבל שדה לשנים מועטות, או הלוקח שדה מחברו והגיע יובל, מה דינו בשבח שקמה [1]?

במקבל שדה מחברו לשנים מועטות בלוקח שדה מחברו והגיע יובל
לאביי שמין לו את השבח שמין לו את השבח
לרבא אין שמין לו את השבח שמין לו את השבח [2]

המקבל שדה, כשהוא יוצא ממנו האם יש לו בשבח שעדיין נשאר בו במחובר?

אליבא דאביי אליבא דרבא
עץ פירות ואלים, עצים בגבולות השדה [3] אין לו - לאו אדעתא נחית
שבח שקמה יש לו - אדעתא דהכי נחית אין לו - דליכא פסידא
קיבל לאספסתא וצמחו דקלים יש לו [4] - דאדעתא דהכי נחית ויש פסידא

ההוא שתלא [5] דאמר להו אי מפסדינא מסתלקנא - האם יש לו שבח?

"אי מפסדינא מסתלקנא בלא שבחא" "אי מפסדינא מסתלקנא"
אין לו אין לו רב יהודה
אין לו יש לו רב כהנא
יש לו [6] יש לו רבא

בבא מציעא דף קט:

עצים שהזקינו, מה דינם - כקרן או כפירות?

הזקינו קודם זמנם הזקינו בזמנם
קרן פירות - ונוטל המלוה כל העצים לאביי
קרן קרן [7] לרבא

-------------------------------------------------

[1] לקחת את קורות השקמה עצמן - מבואר במשנה שאין לו, אולם הנידון אם יקבל דמי השבח שהשביחה השקמה ברשותו מהבעלים או לא.

[2] דשאני גבי יובל שכתוב (ויקרא כה:לג) "ויצא ממכר בית" - ודרשינן ממכר בית הוא דחוזר, אבל שבח אינו חוזר, ולכן שמין לו את השבח לקונה.

[3] מבואר בדברי רב שישא ורב פפא שבדקלא ואלים - לכו"ע אין שבח, כיון שירד לפירות או לענפים אבל לא למה שישמין העץ. וכן במעשה של רב ביבי שעשה משוניתא סביב שדהו וגדלו שם עוזרדין, דאין לו בהם כיון שלא ירד אדעתא דהכי וגם אין לו פסידא.

[4] כמבואר ממעשה דרב פפא. ולענין כמה יש לו, יש בזה כמה חילוקים (עיין תוד"ה אין): א) אם העצים הכחישו הקרקע יותר ממה שהיה צריך המקבל לזרוע במקומם, אין לו אלא דמי הזרעים שהיה צריך לזרוע שם. (והגר"א בהגהותיו העיר דה"מ בחכירות, אבל בקבלנות יש לו גם חלקו בדמי העצים בכה"ג לרש"י קו: ד"ה לא יזרענה חטין). וה"ה אם העצים לא הכחישו הקרקע יותר מהזרעים אבל המקבל לא היה בדעתו לזרוע במקום העצים אלא אותם הזרעים שהסכים עם בעל השדה, אין לו אלא דמי הזרעים (גמ', רמב"ם פ"ח מהלכות שכירות ה"י). ב) ואם לא הכחישו העצים בקרקע יותר מהזרעים, וגם נתכוון המקבל לעצים ולא רק לזרעים, הדין הוא שאם לא נתכוון המקבל לעקור העצים ולנוטעם במקום אחר, או שלא היו העצים ראוים לנוטעם במקום אחר, נותן לו דמי עצים להסקה בלבד (ובהכי מיירי בסוגיין). ג) אם נתכוון לעקרם ולנוטעם במקום אחר, בחו"ל יכול המקבל לעוקרם ולומר עציי אני נוטל, ובא"י אף שאינו יכול לעוקרם יש לו דמי אילן לפירותיו.

[5] דרך השתלא לנטוע כרם בשדה בעה"ב ולהיות בו אריס וליטול מחצה בפירות כל ימי הכרם, אא"כ החליט להסתלק ממנו מעצמו (רש"י).

[6] אף שקיבל עליו להסתלק, הוי רק אסמכתא. ולא דמי ל"אם אוביר ולא אעביד", שמשלם במיטבא (ולא חשיב אסמכתא), דשם התשלום הוא על מה שהפסיד, משא"כ כאן שאנו רוצים לקונסו בגלל מה שהפסיד שיפסיד גם את החלק שכן השביח.

[7] וכיון דהוה כקרן, במשכון ובנכסי מלוג ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. אבל באריס מודה רבא שחולקים העצים שהזקינו (וזהו דין קופא סבא דסוגיין) כיון שיש לאריס חלק גם בקרן (תוד"ה רבא).

עוד חומר לימוד על הדף