בבא מציעא דף קד.

אמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא ובין בקבלנותא
מכאן ואילך דאיתא בקבלנותא ליתא בחכרנותא, ודאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא, כיצד?

המשנה הדין שייך
דף קג. המקבל וכו' מקום שנהגו לקצור יקצור באריסות ובחכירות [1]
דף קג: חכור לי בית השלחין זו באריסות ובחכירות [2]
דף קד. המקבל שדה לקצור והובירה רק באריסות [3]
דף קה. לא רצה לנכש ואמר לו מה איכפת לך וכו' רק בחכירות [4]
דף קה. המקבל וכו' ולא עשתה רק באריסות [5]
דף קה: המקבל וכו' ואכלה חגב רק
בחכירות [6]
דף קו: בעשרה כור לשנה ולקתה
דף קו: לזורעה שעורים לא יזרענה חטין רק בחכירות [7]
דף קט. לשנים מועטות לא יזרעה פשתן רק בחכירות [8]
דף קי: המקבל וכו' לשבוע השביעית מן המנין רק בחכירות [9]

אמר "חכור לי שדה בית השלחין זו" ויבש המעין, מה הדין?

א"ל מחכיר לחוכר א"ל חוכר למחכיר
כשהם נמצאים תוך השדה לשמואל: שמא בעלמא
לרבינא: קפידא
הוי קפידא - ומנכה לו מחיכורו
כשהם לא נמצאים תוך השדה שמא בעלמא א"ל - ולא מנכה לשמואל: קפידא
לרבינא: שמא בעלמא [10]

בבא מציעא דף קד.

האם חייב החוכר או האריס לעמוד בתנאו במכת מדינה ואפשר לתקן בטורח? [תוד"ה דאפשר].

בחוכר באריס
לתי' הראשון בתוס' חייב חייב
לתי' השני בתוס' פטור חייב

האם חייב אדם בחיובי אשתו של קודם הנשואין ושאחריהם? [תוד"ה ה"ג].

לרש"י [11] לתוס' לרב אחד [12]
קודם
הנישואין
נדרים ונדבות והלואות פטור פטור חייב
קרבנות חובה פטור חייב חייב
אחר
הנישואין
נדרים ונדבות והלואות פטור פטור פטור [13]
קרבנות חובה חייב [14] חייב חייב

בבא מציעא דף קד:

כיצד גובים כתובה במקומות דלהלן?

כשלא קנו מהאב כשקנו מהאב
במקום שלא נהגו לכפול כפי מה שכתוב בכתובה כפי מה שכתוב בכתובה
במקום שנהגו לכפול חצי ממה שכתוב בכתובה [15] כפי מה שכתוב בכתובה

אריס שקיבל עליו שדה, וכתב שאם יוביר את השדה ולא יעבדנה יקנס בכדלהלן מה הדין?

"אשלם במיטבא" "אשלם אלפא זוזי"
לנהרדעי משלם מה שהיתה ראויה לעשות משלם אלף זוז [16]
לרבא משלם מה שהיתה ראויה לעשות משלם מה שהיתה ראויה לעשות [17]

בבא מציעא דף קד:

חדא עיסקא ותרי שטרי, פסידא דמלוה ורווח המקבל וכו' (רש"י ד"ה חד עיסקא)

הציור של רש"י: היו שתי חבילות במנה, ובאחת היה הפסד של חמש דינרים (מתוך חמשים), ובשניה היה רווח של חמש עשרה דינרים (יותר על החמשים), כיצד החשבון?

חלק הבעלים -
(1/3 רווח, 1/2 הפסד)
חלק המקבל -
(2/3 רווח, 1/2 הפסד)
אם יחשבו את הכל כחבילה אחת
וכאילו היה ריוח עשר דינרים
שלש ושליש שש ושני שליש

אם יחשבו
הכל כשתי

חבילות

באחת ריוח חמש עשרה חמש עשר
בשניה הפסד חמש הפסד שתים וחצי הפסד שתים וחצי
לפ"ז הסך הכל שתים וחצי שבע וחצי

ההיפך מהציור של רש"י
היו שתי חבילות במנה, ובאחת היה הפסד של חמש עשרה דינרים (מתוך חמשים),
ובשניה היה רווח של חמש דינרים (יותר על החמשים), כיצד החשבון?

חלק הבעלים -
(1/3 ריוח, 1/2 הפסד)
חלק המקבל -
(2/3 ריוח, 1/2 הפסד)
אם יחשבו את הכל כחבילה אחת
וכאילו היה הפסד עשר דינרים
הפסד חמש הפסד חמש
אם יחשבו
הכל כשתי
חבילות
באחת ריוח חמש רווח של אחד ושני שליש רווח של שלש ושליש
בשניה הפסד 15 הפסד שבע וחצי הפסד שבע וחצי
לפ"ז הסך הכל חמש וחמש שישיות ארבע ושישית

-------------------------------------------------

[1] כמבואר בדף קג: את טענותיהם, והם שייכות בין בקבלנות ובין בחכירות.

[2] שייך בשניהם היות שכל מה שהסכים לרדת לשדה זו הוא משום שהיא בית השלחין ולכך אמר לו "חכור לי שדה זו" (רש"י קד. ד"ה משכחת, תוס' קג: ד"ה מנכה).

[3] והטעם דאז מפסיד בעה"ב שמתמעט כללות התבואה וממילא מתמעט גם חלקו, משא"כ בחכירות בכל מקרה צריך ליתן לו שכר קצוב (רש"י שם ד"ה שמין).

[4] טענות אלו נצרכים דוקא בחכירות, אבל באריסות בלא"ה אינו יכול לומר לו מה איכפת לך דהרי מתמעט גם חלק בעל השדה עי"ז (שם קה. ד"ה אין).

[5] דוקא באריסות שייך לדון עד מתי חייב לעבוד בה, דבחכירות אפי' אם לא יטפל בשדה צריך להעמיד לו חכרנותו (שם ד"ה חייב ליטפל בה).

[6] דוקא בחכירות צריך לומר שינכה לו מחכרנותו בגלל שהיא מכת מדינה, אבל באריסות פשיטא דמה שיגדל יחלקו ולא יותר (שם קה: ד"ה מכת מדינה).

[7] כל ההקפדה שייכת דוקא בחכירות שמקבל דבר קצוב ולא מרויח בעה"ב כל כך מהכחשת הקרקע, משא"כ באריסות שמקבל חצי מהיבול, ונשבח חלקו בכמות ובאיכות, אמרינן תכחוש קרקע ולא יכחוש מרא (שם ד"ה לא יזרענה חיטין). אולם הרמב"ן (הובא בהגהת הגר"א) פירש להיפך, שבאריסות אסור בכל ענין, דכיון שיש לו חלק מהיבול יכול לומר דוקא חיטים רציתי.

[8] שייך דוקא בחכירות שבזה יש לדון לכמה שנים מקבל כדי שלא יפסידו הבעלים, משא"כ באריסות שחולקים שוה בשוה לא מפסידים הבעלים ומה שירצה יזרע.

[9] ראה במגיד משנה (פ"ח מהלכות שכירות סוף ה"ג) שדין זה בין שייך בין בחכירות ובין בקבלנות, ומה שקשה מדברי רב פפא ע"ש באורך.

[10] כן הוכיחו תוס' (בד"ה אידי ואידי), אף שרבינא הזכיר בדבריו רק את המקרה שא"ל מחכיר לחוכר.

[11] רש"י הביא בסוגיא את גירסת התורת כהנים שהחילוק הוא בין כשהוא נשוי עמה לבין אחר שגירשה, ודחה את לשון הספרים. אולם התוס' הביא את לשון התוספתא (והוא לשון גמרתינו) שהנידון הוא בקרבנות שנתחייבה קודם הנישואין, וראה עוד באורך בתוס' רא"ש ותוס' הר"פ. ומבואר שרש"י חולק על תוס', וס"ל שכל חובות שהיו קודם הנישואין הבעל פטור מהם.

[12] הובא בתוס' (כ"ה הגירסא הנכונה בדברי התוס', וכ"ה בתוס' רא"ש ותוס' ר"פ, ולא "רב אחא").

[13] בתוס' כתבו דזה דפר פשוט ולא צריך לראיה, דאם נחייבו - אם יקניטנה תלוה מעות או תדור קרבנות ותשליך ותחייבנו בכל יום מאה מנה.

[14] אולם אם גירשה ונתן לה כתובה פטור אפי' ממה שנתחייב כבר בשעת נשואיה.

[15] וכן בנהרבלאי שהיו נוהגים לכתוב פי שלוש ממה שהתחייב האב, היו גובים שם בכתובה רק שליש מה שכתוב בכתובה.

[16] והיה מעשה שהוביר האריס שליש מהזמן, וחיבוהו נהרדעי לשלם 333 ושליש.

[17] אבל לא יותר - כיון שזו אסמכתא, ואסמכתא לא קניא.

עוד חומר לימוד על הדף