PAST DEDICATION
BAVA METZIA 101 - Ari Kornfeld has generously sponsored the Dafyomi publications for this Daf for the benefit of Klal Yisrael.

בבא מציעא דף קא. א

שטף נהר את זיתיו לשדה חבירו וגדלו שם, למי שייכים?

בטוענו קודם ג' שנים [1] בטוענו
אחר ג' שנים
בנעקרו בלא גושיהן בנעקרו בגושיהן
לעולא הם ערלה
 
ואסורים בהנאה
לבעל הזיתים יחלוקו
לרבין יחלוקו לבעל הקרקע

המקבל באריסות [2] שדה מנכרי, האם חייב לעשר גם את חלק הנכרי (לפירש"י בד"ה יש קנין)?

לצד דמקבל כחוכר דמי לצד דמקבל לאו כחוכר דמי
למ"ד אין קנין לגוי להפקיע חייב פטור [3] חוץ משדה אבותיו
למ"ד יש קנין לגוי להפקיע פטור חוץ משדה אבותיו [4]

החוכר או מקבל שדה מן הנכרי, האם חייב לעשר גם חלק הנכרי? [תוד"ה סברוה].

אין קנין לגוי להפקיע
(מקבל כחוכר דמי - כר' יהודה)
יש קנין לגוי להפקיע
(מקבל לאו כחוכר דמי [5])
בחוכר חייב מדאורייתא חייב מדרבנן
במקבל חייב מדרבנן פטור

המשביח ביתו או שדהו של חבירו בלא רשותו, האם יכול לומר לו "את שלי אני נוטל"?

מתי ולפי מי אינו יכול לומר מתי ולפי מי יכול לומר
שטף נהר זיתיו לשדה חברו בארץ ישראל בחוץ לארץ [6]
בנה חורבת חברו לרב ששת לרב נחמן [7]
נטע שדה חברו בלא רשות בארץ ישראל בחוץ לארץ ללישנא קמא [8]

בבא מציעא דף קא: א

המשכיר בית לחברו במקומות דלהלן כמה זמן צריך המשכיר להקדים ולהודיע לשוכר [9]
שהוא רוצה להוציאו מביתו בסוף ימי שכירותו, ואינו מוכן להשכיר לו עוד?

בימות הגשמים - מחג עד פסח בימות החמה - עד ט"ו אלו
בית בכפרים לא יכול להודיעו להוציאו בהם ל' יום לפני שמוציאו
בית בכרכים מודיעו י"ב חודש לפני שמוציאו
חנויות בכל מקום מודיעו י"ב חודש לפני שמוציאו
חנויות של צבעים ונחתומים מודיעו ג' שנים לפני שמוציאו

המשכיר בית לחברו ונגמרו ימי שכירותו - ורוצה להוציאו בלא הודעה מוקדמת,
האם באופנים דלהלן רשאי או לא?

נפל בית המשכיר
והוא צריך בית
הורישו, מכרו,
נתן במתנה את בית השוכר
חיתן המשכיר את בנו
ועשה בית זה לבית חתנות
מה
 
הדין?
מוציאו אין הבעלים
 
החדשים מוציאו
יכל להודיעו: אין מוציאו
 
לא יכל להודיעו: מוציאו
-------------------------------------------------

[1] בין שנעקרו בגושיהן ובין בלא גושיהם, כן מבואר בדברי תוס' ד"ה שנעקרו, שכתבו שמה שנקט גוש הוא משום תוך שלוש וכו'. הרי שלאחר שלוש אין חילוק בין אם נעקרו עם גוש לבלי. אולם הרמב"ם (בפ"ד מהלכות שכנים ה"י) ס"ל שכל שנעקרו בלא גוש הם לבעל הקרקע (כמש"כ בהגהת הגר"א).

[2] אבל המקבל בחכירות בכל ענין מעשר ונותן לו, כדי שלא יהיה פורע חובו משל מעשר.

[3] כן מבואר ברש"י (ד"ה יש קנין), דאם מקבל לאו כחוכר דמי פטור מלעשר אף למ"ד אין קנין, וז"ל, "ואי נמי אין קנין מקבל לאו כחוכר דמי", ר"ל שמה שהעמידה הגמ' כמ"ד דמקבל לאו כחוכר דמי הוא כדי להעמידה גם כמ"ד אין קנין. אולם תוס' בד"ה סברוה מפרשים בענין אחר, ע' בטבלא הבאה.

[4] טעם הדבר, דמפני שלא קנהו מהנכרי עד הנה קנסו אותו לעשר את חלק הנכרי, כדי שעי"ז יקשה עליו ויטרח ויוסיף דמים ויסלק הנכרי ממנו ותהיה ברורה בידו - אבל לאיניש דעלמא לא קנסו, דאי רמית עליה לעשורי לא מקבל לה ולא יועיל תקנתם (רש"י), א"נ, קנסו למי שעבר על אזהרת חז"ל וקיבל שדה אבותיו מן הנכרי, כדי שתהא בורה ביד הנכרי - שלא ימצא מי שיקבל שדהו, וימכרנה לישראל מדמים מועטים - אבל לאיניש דעלמא לא הוצרכו לקנוס, דבלא"ה ישמע לאזהרת חז"ל שלא לקבלו מהנכרי.

[5] וזוהי שיטת ת"ק דרבי יהודה (שלא הוזכר להדיא בסוגיין).

[6] וביארו התוס' (בד"ה בשדה) דשאני מנטע לא ברשות, כיון שכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא.

[7] ומסקינן דמחלוקת תנאים היא אליבא דב"ה. והלכה כרב נחמן.

[8] בגמ' הובאו שני טעמים למה אין שומעים לו בכה"ג אם אמר "עציי אני נוטל": איכא דאמרי משום ישוב א"י, וא"ד משום כחשא דארעא, ואיכא בנייהו חו"ל. וכתב הריטב"א, שכל זה דוקא בהשרישו שאז שייך כחשא דארעא ויישוב א"י, עיי"ש (וברש"י ד"ה משום כחשא).

[9] וכן להיפך, כמבואר בסוגיין.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף