בבא מציעא דף צז. א

האם התלמידים שאולים לרב או להיפך?

בכל ימות השנה ביומי דכלה [1]
לתלמיד דרבא הרב שאול לתלמידים
לרבא התלמידים שאולים לרב
למסקנת הגמ' התלמידים שאולים לרב הרב שאול לתלמידים

המשאיל פרה לחברו חצי יום וחצי יום בשכירות, או השאילו שני פרות וכו', מה הדין?

השואל טוען ברי [2] שואל טועון שמא
המשאיל טוען ברי [3] ישבע [4] חייב [5]
משאיל טוען שמא פטור [6] יחלוקו (כסומכוס [7])

בבא מציעא דף צז:

במה נחלקו סומכוס ורבנן באופנים דלהלן? [תוד"ה לימא].

איכא דררא דממונא [8] ליכא דררא דממונא
לסומכוס יחלוקו המוציא מחברו עליו הראיה [9]
לרבנן המוציא מחברו עליו הראיה המוציא מחברו עליו הראיה

איזה סוג ברי עדיף משמא, למאן דס"ל ברי ושמא ברי עדיף? [תד"ה רב]

ברי טוב ושמא גרוע ברי גרוע ושמא טוב
לרב יהודה ברי עדיף המוציא מחברו עליו הראיה
לאביי ברי עדיף ברי עדיף
-------------------------------------------------

[1] שאז הראש ישיבה מוכרח לדרוש בהלכות הרגל, ולא יכול להשמט למסכת אחרת שרוצה.

[2] שהפרה מתה בזמן שהיתה שכורה, או שטוען שזו מהשתי פרות שמתה היא היתה השכורה ולא השאולה.

[3] שהפרה מתה בזמן שהיתה שאולה, או שטוען שזו מהשתי פרות שמתה היא היתה השאולה ולא השכורה.

[4] או שמגלגל עליו שבועה ממה שבלאו הכי צריך להשבע שכדרכה מתה, או שמדובר שהיה עסק שבועה ביניהן, שהוא מודה לו במקצת, וכדלהלן בגמ'. ובכה"ג שיש שבועה דאורייתא, מודה סומכוס שאין חולקין (לקמן דף ק.). וי"א דגם בלאו שבועה מודה סומכוס שאין חולקים בברי וברי (לקמן שם).

[5] לרב הונא ורב יהודה דברי ושמא ברי עדיף הוא פשוט, ולרב נחמן ור' יוחנן, דס"ל לאו ברי עדיף, מיירי כשהודה השואל במקצת הטענה (ע' טבלא עבור דף צח.), וכיון שאינו יכול להשבע משלם. וכי תימא בלאו הכי ישבע מחמת גלגול שבועת שכדרכה מתה, י"ל דכשהנטען טוען שמא אין גלגול שבועה (תוס' דף צז. ד"ה ביום).

[6] היכא שהנתבע טוען ברי והתובע טוען שמא גם לסומכוס אין חולקין, דאין כאן שבועת מודה במקצת כיון שאין למשאיל טענת ברי. וגם גלגול שבועה ע"י שבועת מתה כדרכה אין כאן כדלהלן.

[7] אתיא כסומכוס, דס"ל ממון המוטל בספק חולקין, אבל לרבנן פטור, דהמוציא מחברו עליו הראיה (גמ' דף צח:). ואף דמודה סומכוס היכא שיש לנתבע חזקת ממון (כמבואר לקמן דף ק.) והכא השואל מוחזק בממונו, מ"מ חולקים, דאין סומכוס מודה אלא כשהתובע ברי, אבל כשהתובע שמא חולקים אף שיש להנתבע חזקת ממון (תוס' שם ד"ה הא מני). ושבועת מודה במקצת אין כאן, היות שאין למשאיל טענת ברי. (וע' דף ק. בתוד"ה הא, שכתב לחדש דמודה סומכוס בשאלה היום ושכרה למחר שהממע"ה, כיון שחזקת הגוף - דבחזקת קיימת היתה והשתא, בשעת שכירות, הוא שמתה - מסייע לשואל).

וכ"ת, אמאי אין כאן גלגול שבועה אגב השבועה שמתה כדרכה, תירצו התוס' [ד"ה ביום] בג' דרכים:

במאמינו ללוה שמתה כדרכה ואינו דורש ממנו שבועה (משא"כ כשטוען המשאיל ברי והשואל מכחישו, דכיון שרואה המשאיל שהשואל משקר, לא יהא מאמינו גם בשבועת מתה כדרכה).

בכה"ג שיודע המשאיל שמתה כדרכה, ולכן אינו משביעו, (ומ"מ, כשהמשאיל טוען ברי ששאולה מתה, יעשה עצמו כאינו יודע שמתה כדרכה כדי להשביע השואל ששכורה מתה ע"י גלגול).

אין גלגול שבועה בטענת שמא אא"כ יש קצת רגלים לדבר שהנתבע משקר.

[8] פי' שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד מה היה המקרה (תוס' לעיל ב: בד"ה היכא).

[9] כן מבואר לעיל (דף ב:).

-------------------------------------------------