בבא מציעא דף פט.

פועל הנשכר אצל בעל הבית לפעולות דלהלן, האם אוכל, ומדוע?

מה הדין? ומדוע?
החולב המחבץ והמגבן אינו אוכל דאינם גידולי קרקע [1]
המנכש שומים ובצלים קטנים מהגדולים [2] אינו אוכל דאינם גמר מלאכה [3]
תמרים וגרוגרות שנדבקו ומפרידם בסכין אינו אוכל כיון שכבר נגמרה מלאכתם למעשר [4]
הלש העורך והאופה אינו אוכל כיון שכבר נגמרה מלאכתו לחלה [5]
אורה בתאנים, גודר בתמרים
בוצר בענבים ומוסק בזתים
אוכל דהוא גמר מלאכה ולא הגיע למעשר
העודר ומקשקש תחת הזיתים אינו אוכל דעדיין לא נגמרה מלאכתם

פועל שאשתו ובניו עמו (שאין לו ביטול מלאכה), האם מותר לו לאכול ענבים באופנים הבאים?

מה הדין? ומה הטעם?
ענבים ודבר אחר אסור [6] דדרשינן "ענבים" - ולא ענבים ודבר אחר
להבהב ענבים באור או לפרוך על הסלע איבעיא והנידון האם דומה לענבים ולדבר אחר [7]
לספות ענבים במלח אסור דהוי כענבים ודבר אחר
לטבל פתם בציר כדי שיאכלו הרבה מותר דזה רק להכשיר את הגברא לאכילה

בבא מציעא דף פט:

האם נתחייב במעשר כשאוכל פירות ע"י ספיתה במלח או ע"י שקוצץ [8]?

באוכל
אחד אחד
באוכל שנים שנים
בארץ בחוץ לארץ [9]
לאביי פטור חייב [10] פטור
לרבא פטור חייב חייב מדרבנן

-------------------------------------------------

[1] וילפינן מ"דיש" דוקא שיהיה גידולי קרקע, וכן שיהיה גמר מלאכה.

[2] דהיינו שיש בצלים סריסים שלא יגדלו יותר ממה שגדלו - והוא מנכש אותם. ועיקר כוונתו בשביל הנשארים שיגדלו היטב. ואין צריך לומר שאם מנכש עשבים שוטים בין הבצלים והשומים - שודאי לא אוכל שזה לא מיקרי גמר מלאכה, דהרי הם באמצע גידולם.

[3] כי עיקר מה שעושה - הוא בשביל שיגדלו הנשארים, ואצלם אין זה גמר מלאכה עדיין.

[4] וילפינן מ"דיש" דוקא דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר.

[5] וכל אחד יש לו את הגמר מלאכה שלו, פירות שאין עושים מהם חלה - הגמר מלאכה שלהם הוא מתי שנגמרו למעשר, אבל דברים שיש בהם חיוב חלה הגמר מלאכה שלהם הוא רק מתי שיגמרו לחלה. ונפ"מ בטוחן חטים ומנפה את הקמח - שכן אוכל אף שכבר נתחייבו במעשר מ"מ כיון שעדיין לא נתחייבו בחלה אלא מלישה והלאה, פועל אוכל בהם.

[6] לרש"י ולר"ת (בתוס' ד"ה פועל), אסור אפי' בענבים שאינם ראוים לאכילה בלי תיקון. ולר"י אף ענבים ודבר אחר מותר לאכול אם הם ראוים לאכילה גם בלי תיקון. ולדידהו, הברייתא שהתיר לפועל לספות במלח ולאכול מיירי בענבים שהיו ראוים לאכול בלי ספיתה, ולכך הותר לפועל לאוכלם כן.

[7] פי' דכיון שהוא עושה פעולה להמתיק את הענבים, א"כ זה דומה לענבים ודבר אחר. או כיון שסוף סוף אוכל את ענבים בלחודייהו - לא הוי ענבים ודבר אחר. ולרש"י כל ההלכות נאמרו גם בראוים לאכילה בלי תיקון. ובתוס' (בד"ה פועל) כתבו, דדוקא בענבים שאינם רואים לאכילה בלא תיקון דבראוים לאכילה כמות שהם מותר.

[8] אבל אם לא קצץ ולא ספת במלח, יכול לאכול אפי' שתים שתים בלא מעשר.

[9] היינו בבבל או במצרים, שתיקנו שם מעשר מדרבנן - כיון שקרובים הן לא"י.

[10] ע"י ספיתה במלח, משמע מהגמ' ומרש"י (בד"ה מותר) דחייב במעשרות מדאורייתא בארץ ומדרבנן בחו"ל. וע"י קציצה - דהיינו מקח, כתב רש"י (ד"ה שתים) דאף בא"י אינו חייב אלא מדרבנן, וכמבואר לעיל (בריש דף פח:).

עוד חומר לימוד על הדף