בבא מציעא דף פב.

באיזה משכון הוי עליו שומר חנם ועל איזה שומר שכר?

אליבא דר' אליעזר אליבא דר' עקיבא
לא שוה המשכון כשיעור ההלואה שומר חנם - ופליג אשמואל [1] שומר שכר - וכדשמואל [2]
שוה המשכון
כשיעור הלואה
להו"א לרש"י: שומר שכר [3]
לתוס': שומר חנם [4]
שומר שכר
למסקנא שומר חנם [5] שומר שכר

מתי אם הניח אפי' קתא דמגלא ואבד מפסיד הכל לשמואל? [תוד"ה לא].

לא פריש פריש
מפסיד לא מפסיד רש"י [6]
לא מפסיד [7] מפסיד [8] ר"ח ור"ת [9]

בבא מציעא דף פב.

אליבא דהאמוראים דלהלן, מה סברת ר' אליעזר ור' עקיבא? [תוד"ה לימא].

אליבא דר' אליעזר אליבא דר' עקיבא
לרבה שומר חנם לרש"י: שומר שכר
לתוס': שומר חנם [10]
לרב יוסף שומר שכר שומר שכר

בבא מציעא דף פב:

באופנים דלהלן האם חשיב שומר חנם או שומר שכר?

אליבא דרבה אליבא דרב יוסף
מלוה צריך למשכון לר' אליעזר שומר חנם שומר חנם
לר' עקיבא שומר חנם לרש"י: שומר שכר
לתוס': שומר חנם
אין המלוה צריך למשכון שומר חנם שומר שכר

המעביר חבית ושברה מה דינו?

ר' יהודה ר' מאיר
שומר חנם ישבע, שומר שכר ישלם שומר חנם ושומר שכר ישבעו מעביר חבית ושברה
פטור [11] חייב נתקל ושברה ונעשה בור

-------------------------------------------------

[1] ולא ס"ל מה שאמר שמואל שכל משכון הוי לגוביינא - וסבר וקביל עליו משכון זה כנגד כל ההלואה, וממילא אם אבד המשכון אבדו אלפא זוזי. אלא כיון שאין המשכון שוה את סכום ההלואה - הרי הוא רק לזכרון דברים בעלמא ושומר חנם הוי. אולם בשוה המשכון שיעור ההלואה - לפי ההו"א אית ליה לר' אליעזר דשמואל וביארו התוס' (בד"ה נימא) את טעם רש"י בחילוק בין שוי המשכון שיעור זוזי שהוי שומר שכר ללא שוי שהוי שומר חנם, שבשוי שייך טעמו של שמואל שיאבד כל החוב, דכיון שלקח משכון כנגד כל החוב הרי הוא כמפרש שאם יאבד המשכון יאבד כל החוב, אבל בלא שוי לא הוי המשכון אלא לזכרון דברים בעלמא ולכן הוא רק שומר חנם.

[2] בהו"א סברה הגמ' שהטעם משום דס"ל לר"ע כשמואל שאם אבד המשכון אפי' שהוא קתא דמגלא איבד אלפא זוזי. ולמסקנא אמרה הגמ' שלכו"ע לית להו דשמואל ואיבד רק כנגד המשכון, והטעם שהוא שומר שכר - כרב יוסף דהוי כשומר אבידה.

[3] כ"כ רש"י (בד"ה ובשמואל) דאם שוה המשכון שיעור זוזי גם ר"א מודה דלגוביינא שקליה, ואם אבד המשכון איבד מעותיו, והיינו שחשוב עליו שומר שכר.

[4] כן דעת התוס' (בסוף ד"ה נימא) שבהו"א סברה הגמ' להעמיד את מחלוקת ר"א ור"ע בדשמואל בין בשוי המשכון כשיעור זוזי ובין אם לא, ולא כרש"י שסבר שבשוי לכו"ע הוי שומר שכר.

[5] הסיקה הגמ' שלכו"ע לית להו דשמואל ור' אליעזר או דס"ל כרבה דשומר אבידה כשומר חנם או כרב יוסף ומיירי במלוה צריך למשכון.

[6] לשיטת רש"י "פריש" היינו שמפרש שלא מקבל אחריות אלא בשויו.

[7] כתבו התוס' דאם בפריש לכו"ע מפסיד את כל החוב, בלא פריש אף שאינו מפסיד כל החוב מ"מ כנגד המשכון מפסיד, כי על הסכום הזה כן חשוב פריש.

[8] ובכו"א אליבא דר' אליעזר לא מפסיד אף שפירש שאם יאבד המשכון יאבד חובו, דכיון דהוי אסמכתא, וגם כנגד המשכון לא יפסיד דלא אמר לו קני לגוביינא.

[9] ולשיטתם "פריש" הכוונה שמפרש שמקבל אחריות שאם יאבד המשכון יפסיד כל חובו.

[10] רש"י (בד"ה בשומר) פירש דלרבה ודאי הוי תנאי, והיינו שמודה רבה אליבא דר"ע דהוי שומר שכר בשומר אבידה, ולכן גם במשכון הוא שומר שכר כשומר אבידה. אולם התוס' (בד"ה לימא) ס"ל שטעם ר"ע שהוי על המשכון שומר שכר - הוא כשמואל שכל משכון באיזה שווי שיהיה הוא לגוביינא, ולעולם שומר אבידה לרבה הוי רק שומר חנם.

[11] כתבו התוס' (בד"ה וסבר) שאף שמחייב ר' יהודה אותו על החבית אם הוא שומר שכר ומשום דלא הוי אונס גמור אלא כעין גניבה, מ"מ חיוב בור הוא רק בפושע גמור.

עוד חומר לימוד על הדף