בבא מציעא דף פא.

האומן שאמר לבעה"ב כשגמר את העבודה בלשונות דלהלן, מעתה איזה חיוב שמירה יש לו?

טול את שלך והבא מעות גמרתיו הבא מעות וטול את שלך
לסברת הלישנא קמא שומר חנם שומר שכר שומר שכר
לסברת הא"ד [1] ולהונא מר שומר חנם שומר חנם שומר שכר

הלוקח כלים מן התגר ואמר לו "אם מקבלים ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני מחזירן", ונאנסו ממנו בזמנים דלהלן, מה הדין?

הלוקחן כדי לתת אותם מתנה בבית חמיו סרסור שלוקח אותם כדי להרויח
בדרך הליכה חייב חייב
בדרך חזרה פטור [2] חייב [3]

בבא מציעא דף פא:

האומר לחברו "שמור לי" ואמר לו כדלהלן, מה הדין?

הנח לפני הנח - סתם הנח לפניך
בשוק שומר חנם איבעיא ולא איפשטא אינו לא ש"ח ולא ש"ש
בחצר שומר חנם לרבנן: שומר חנם
לרבי: אינו לא ש"ח ולא ש"ש
אינו לא ש"ח ולא ש"ש

בבא מציעא דף פא:

הלוהו על המשכון ואבד המשכון, מה הדין?

אליבא דר' עקיבא אליבא דר' אליעזר
שומר שכר -
ואבד המשכון אבדו מעותיו
המלוה שומר חנם -
וישבע ויטול הלואתו

משכנו

בשעת הלואתו

הלוהו
בלא
שטר
שומר שכר - ואבד המשכון אבדו מעותיו משכנו שלא בשעת הלואתו
שומר שכר וכו' לרש"י: שומר שכר [4]
לתוס': שומר חנם [5]
משכנו
בשעת הלואתו
הלוהו
בשטר
שומר שכר - ואבד המשכון אבדו מעותיו משכנו שלא בשעת הלואתו

-------------------------------------------------

[1] אכן הגמ' דחתה את דברי רב נחמן בר פפא באיכא דאמרי ואמר שיתכן שגמרתיו הוי שומר שכר. אולם אח"כ הביאה שכך ס"ל להונא מר בר מרימר.

[2] דדוקא בהליכה כל ההנאה שלו דבין יקבלו אותם ממנו ובין לא - הוא מתייקר בבית חמיו. אולם בחזרה שכבר לא יקח אותם וכבר נגמרה הנאתו שנהנה מהם, הרי הוא כשואל שגמר הנאתו ועתה הוא רוצה להחזיר את החפץ, שאינו חייב כשואל אלא כשומר שכר הפטור מאונסין.

[3] דגם בדרך חזרתו אם יבוא מישהו לקנות ממנו ימכור לו, נמצא שלא נגמרה שאילתו עדיין.

[4] לרש"י ד"ה אבל הלוהו הטעם שמודה ר' אליעזר כשהלוהו בשטר דהוי ש"ש הוא משום שכשיש שטר אין המלוה צריך את המשכון לזכרון דברים ועל כרחך לגוביינא שקליה. ולפ"ז אין טעם לחלק בין משכנו בשעת הלואתו או שלא בשעת הלואתו, דכל שיש שטר - הוי המשכון לגוביינא וחשיב המלוה ש"ש עליו. ובתוס' (בד"ה דברי) חולקים, וס"ל דשטר שבכאן הוא רק סימן לומר שמיירי שלא בשעת הלואתו, וכל שלא בשעת הלואתו הוא לגוביינא ולכן חשוב ש"ש.

[5] להוכיח דין זה הביאו תוס' את דברי הבה"ג דס"ל להיפך ממש מרש"י, דלרש"י הנ"ל השטר הוא סיבה שלכו"ע הוי ש"ש, ולבה"ג השטר הוא סבה לומר שבשעת הלואה לא יקנה המשכון לר' יצחק (דבלא שטר ס"ל לבה"ג שבע"ח קונה משכון אפי' כשמשכנו בשעת הלואה), וה"ה שלא יהיה אליבא דר' אליעזר שומר שכר על המשכון, כיון שהמלוה מסתמך על השטר ולא על המשכון ואין המשכון לגוביינא.

עוד חומר לימוד על הדף