בבא מציעא דף כד.

כלים שאין בהם סימן האם מכריז במקום דשכיח ת"ח שיש להם טביעות עין? [תוד"ה ומודה].

כלי אנפוריא - חדשים שלא שבעתן העין כלים ישנים - ששבעה מהן העין
לר' שמעון ב"א אין חייב להכריז צריך להכריז ומחזיר לת"ח
לרבנן [1] צריך להכריז ומחזיר לת"ח צריך להכריז ומחזיר לת"ח

המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם, מה הדין?

ברובם ישראל ברובם כנענים
לר' שמעון בן אלעזר איבעיא בגמ' [2] הרי אלו שלו [3]
לרבנן חייב להכריז (תוס') [4] איבעיא בגמ'
להכרעת רב אסי (ע"ב) חייב להכריז הרי אלו שלו

בבא מציעא דף כד:

הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין, מה הדין? [תוד"ה שמצאן].

מצאן בבית מצאן באשפה בבית או בדרך מצאן באשפה בשוק
לר' יהודה מותרים [5] אסורים אסורים
לר' חנניא מותרים מותרים אסורים

-------------------------------------------------

[1] כתבו התוס', דכן משמע ממה שאמרו במשנה שכריכות ועיגולי דבילה ומחרוזות וככרות הרי אלו שלו - משום שהם דברים שאין דרך להיות בהם טביעות העין, ומשמע שדברים שכן הדרך להיות בהן טביעות העין - בכל ענין חייב להכריז, אפי' לא שבעתן העין אם מצא במקום ששכיחי רבנן.

[2] והטעם שיתכן שיהיו שלו, פירשו תוס' (בד"ה אפילו) דמשום דאיכא אינשי דלא מעלי דשקלי לה.

[3] אכן הלכה למעשה הורה שמואל, שאפי' שמותרת למוצא, בכל אופן משום לפנים משורת הדין צריך להחזיר היכא שבא ישראל ונתן בה סימן. ולפ"ז מה שאמר רב נחמן לרבא על מקרה דומה - שהרי אלו שלו ואפי' אם היה הלה עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה, מיירי כפי הדין, אבל לפנים משורת הדין צריך להחזיר. או שמיירי שהמוצא עני והמאבד עשיר, ע' במרדכי (סימן רנ"ז).

[4] כתבו התוס' (בד"ה אם) דאף שיש גירסא שמשמעותה שיש להסתפק האם אפי' פליגי חכמים ברוב ישראל - או שמא לא נחלקו עליו כלל, בכל אופן מסתבר כמו הגירסא האחרת, דפשיטא שרבנן חולקים עליו ברוב ישראל וסוברים שחייב להכריז ולא חוששים לאינשי דלא מעלי - ולא מתייאש.

[5] ביאר רבי שר' יהודה לא נחלק על ר' חנניא בנמצא בבית, וכמבואר בתוס', דה"ק: שנראין דברי ר' חנניא לר' יהודה בנמצאו בבית, וכן נראין דברי ר' יהודה לר' חנניא באשפה שבשוק שאסורים. ולא נחלקו אלא על אשפה בבית, שלר' חנניא אין דרך להשליך שם נבלות, וכן אם מצא בדרך בלא אשפה - שג"כ הוי כמו אשפה שבבית.

עוד חומר לימוד על הדף