בבא מציעא דף יא.

מתי חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, ומתי צריך שיהיה עומד בצד שדהו?

עומד בצד שדהו אינו עומד בצד שדהו
חצר המשתמרת קונה קונה
חצר שאינה משתמרת קונה לא קונה

השוכח עומר בשדהו באופנים דלהלן, מתי הוי שכחה - ואסור לו לקחתו, ומתי לא הוי שכחה?

בעודו בשדה משנכנס לעיר
זכור מעיקרו שהניחו בכוונה ושוב שכחו פועלים לא הוי שכחה [1] הוי שכחה [2]
שכח בעל הבית ושוב שכחו גם הפועלים הוי שכחה [3] הוי שכחה

בבא מציעא דף יא:

האם בעינן עומד בצד שדהו (בחצר שאינה משתמרת) - כשמקנה מטלטלין אגב קרקע?

האם בעינן מה הטעם
לההוא מדרבנן ולר' זירא ולדחי' הגמ' לא בעינן דלא בעינן שיהיו בתוכה [4]
לר' אבא ולרבא בטובת הנאה בעינן דאינה ממון לקנות באגב [5]

האם אדם יכול לקנות בשדהו צבי שבור וגוזלות שאינם מפריחים, באופנים דלהלן?

אם רץ אחריהם מגיען אם רץ אחריהם לא מגיען
במציאה קונה אינו קונה
במתנה קונה קונה [6]

-------------------------------------------------

[1] דכיון שנמצא בשדה - הרי שדהו קונה לו, והואיל והזמן שבא העומר לידי שכחה - היינו בשעה ששכחוהו פועלים, הוא זכר וקנתה לו שדהו - דהרי הוא עומד שם (ולא בעינן אז חצר המשתמרת) ולא נקרא שכחה.

[2] שכיון שלא נמצא ליד שדהו - אין השדה מתשמרת לדעתו, וכיון שכחהו פועלים הוי שכחה.

[3] דכיון שגם הוא שכח את העומר מעיקרו וגם שכחוהו פועלים - באופן זה נאמר מצות שכחה. וכתבו התוס' (בד"ה זכור) שאם היו שניהם זוכרים - אז לא יועיל אפי' אם יאמר תקנה לי שדי, דכל מה שמועיל ב"זכור מעיקרו" - הוא רק מתי שהתחילה השכחה - דהיינו שכבר שכחוהו פועלים.

[4] דלקנין אגב יכול להקנות אפי' ע"י קרקע אחרת שאין המטלטלין בתוכה, וא"כ ודאי לא בעינן שתהיה זו החצר שהוא מקנה לו בה - שיהיה הקונה עומד בצדה.

[5] וא"כ כל הקנין שהיה כאן הוא משם שרבן גמליאל הפקיר את התבואה לגבם, וכששכרו ממנו את המקום בחצר - קנו מדין קנין חצר. וחוזרת קושית ר' אבא דאי בעינן עומד בצד שדהו - איך הקנה להם רבן גמליאל.

[6] ומבואר בגמ' שהטעם משום ד"דעת אחרת מקנה אותה". ואף שגבי גט - שג"כ דעת אחרת מקנה אותה (ועוד יותר שאפי' יכול להקנותה בעל כרחה) ובכל אופן לא מהני, ביאר רב אשי, ד"חצר נתרבתה מדין יד ולא גרעה משליחות", וכיון שגט הוא חובה לה - אין חבין לו לאדם אלא בפניו, דהיינו אי אפשר להעשות שליח בשבילה אלא בפניה.

עוד חומר לימוד על הדף