בבא מציעא דף ב.

שנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, מה הדין? [רש"י, תוד"ה אי].

כשטוען כל אחד שהוא מצאה כשטוען כל אחד שהוא ארגה
לרש"י חולקים בשבועה יהא מונח עד שיבוא אליהו [1]
לתוס' חולקים בשבועה חולקים בשבועה

בבא מציעא דף ב:

האם בעל המקח נאמן לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי כשאין מקחו בידו [2]? [תוד"ה ולחזי].

באופן שלקח מעות משניהם [3] באופן שלקח רק מאחד
לפירש"י אינו נאמן נאמן לגמרי - וכולה של אותו האחד
לתוס' אינו נאמן נאמן כעד אחד - לחייב שבועה [4]

מתי אמר סומכוס שממון המוטל בספק חולקים בלא שבועה?

בטענת שמא ושמא בטענת ברי וברי
לרבא (לקמן ק.) חולקים בלא שבועה חולקים בשבועה - וכדין משנתנו
לרבה בר רב הונא חולקים בלא שבועה מדאורייתא: חולקים בלא שבועה
מדרבנן: חולקים בשבועה - וכדין משנתנו [5]

מה הדין באופנים דלהלן?

איכא דררא דממונא [6] ליכא דררא דממונא
לרבנן המוציא מחברו עליו הראיה כשאינם תופסים בדבר: המוציא מחברו עליו הראיה
כשתופסים שניהם בדבר: חולקים
לסומכוס חולקים כ"ש שחולקים

-------------------------------------------------

[1] דכיון שבודאי שיש אחד מהם רמאי, דאין הדרך שכל אחד יארוג חציה, ולקמן (דף ג.) מבואר שכשיש בודאי רמאי לא אומרים שיחלוקו בשבועה.

[2] אכן כשמקחו בידו הוא נאמן - כיון שמוטל עליו לדעת, כדי שלא יחזור בו ויתן לאחר ויעמוד במי שפרע.

[3] והיינו שלקח מעות משני אנשים אחד קיבל ממנו ברצונו ומהשני קיבל שלא לרצון, ואינו יודע ממי קיבל ברצון ומי לא. וזה דין המשנה גבי מקח וממכר שאם כל אחד אומר כולה שלי - חולקים בשבועה.

[4] פי', ולא יהיה הדין כדין המשנה ששניהם נשבעים, אלא רק אחד מהם נשבע שבועה דאורייתא. ואם ישבע יטול חציה, ואם לא האחר יטול את כולה.

[5] וכמו שאמר ר' יוחנן (לקמן דף ג.) "שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חברו ואומר שלי היא", ולכן תיקנו שיצטרכו שניהם להשבע.

[6] רש"י פירש, שיש חסרון ממון שאם יפרע זה שלא כדין. וכאן במציאה אין חסרון ממון. ותוס' פירשו דדררא דממונא - שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד.

עוד חומר לימוד על הדף