ברכות דף לז. א

מה מברכים על אורז [1]?

לפניו לאחריו
הכוסס את האורז אדמה בורא נפשות
עשה ממנו מעשה קדרה
עשה פת ואין הפרוסות קיימות
לרב ושמואל: אדמה
לברייתא: מזונות [2]
לרבנן: בורא נפשות
לר' יוחנן בן נורי: מעין שלש [3]
עשה ממנו פת
והפרוסות קיימות
לרב ושמואל: שהכל
לרבנן: מזונות
לר' יוחנן בן נורי: המוציא
לרבנן (למסקנא): בורא נפשות
לרבן גמליאל: מעין שלש
לר' יוחנן בן נורי:
שלש ברכות

מה מברכים על חטה? [תוד"ה הכוסס].

לפניו לאחריו
הכוסס את החטה לרבנן: אדמה
לר' יהודה: בורא מיני זרעים
להו"א דר"ת: מעין שלש [4]
למסקנא דר"ת: בורא נפשות [5]
עשה ממנה מעשה קדרה
עשה פת ואין הפרוסות קיימות
מזונות לרבנן: מעין שלש
לרבן גמליאל: שלש ברכות
עשה ממנה פת
והפרוסות קיימות
המוציא שלש ברכות

ברכות דף לז: א

ריהטא (-חביץ קדרה - נעשה מדבש וקמח), מה מברכים עליו?

דחקלאי - בני כפרים
(מרבים בקמח)
דבמחוזא - בני כרכים
(אינם מרבים בקמח)
לרבא בהוה אמינא מזונות - סולת עיקר שהכל - דובשא עיקר
לרבא במסקנא מזונות - דכל שיש בו מה' המינים ברכתו מזונות

ברכות דף לז: א

חביצא (מאכל [6] שיש בו פירורי לחם), מה מברך עליו?

כשיש בו פירורין כזית
- שהפרוסות קיימות [7]

כשאין בו בפירורין כזית

- שאין הפרוסות קיימות

לרב יוסף המוציא וג' ברכות בעירסן [8] המוציא וג' ברכות
בלא עירסן בבאים מלחם גדול: המוציא וג' ברכות
כשלא באים מלחם גדול: מזונות ומעין ג'
לרב ששת המוציא וג' ברכות - ודוקא כשיש עליו תואר לחם
-------------------------------------------------

[1] ולגבי דוחן, כתבו התוס' (ד"ה תיובתא), דאפשר שכן הלכה כרב ושמואל שלא מברכים עליו מזונות אפי' בתבשיל. וכתב הרי"ף (וכן פסק בשו"ע סימן ר"ח סעיף ח'), שמברך עליו שהכל ובורא נפשות. ובה"ג כתב שמברך האדמה ובורא נפשות. אכן רבינו יונה והרא"ש ועוד, ס"ל שדין דוחן שוה לדין אורז.

[2] הגם שאינו מה' מיני דגן, מ"מ חשוב הוא יותר משאר מיני קטניות היות שהוא משביע וסועד את הלב כמו מיני דגן. ולכן מברך עליו מזונות. אולם לבסוף לא מברך מעיך שלש (לרבנן למסקנא), משום שלא נתקנה ברכת מעין שלש אלא על ה' מיני דגן דוקא.

[3] ר' יוחנן בן נורי ס"ל דאורז מין דגן הוא, וא"כ דינו ממש כמו חטה לכל דבר.

[4] וחותם על האדמה ועל פרי האדמה.

[5] הסתפקו התוס' מה מברך בכוסס את החטה לאחריו, האם מברך ברכה מעין שלש ואומר על האדמה ועל פרי האדמה - כיון שהחטה היא מה' מיני דגן, או שכיון שלא מצינו ברכה כזו לא אומר אלא בורא נפשות.

[6] לרש"י (ד"ה חביצא) הכוונה שמבשל בסיר מאכל של פירורי לחם. ותוס' (ד"ה חביצא) חולק, וס"ל דאם מיירי במבושל א"כ אין דומה למנחות, ולכן מפרשים דחביצא הוא פירורים שמדובקים יחד ע"י משקה או חלב.

[7] הוקשה לתוס' לפירש"י דמיירי שנתבשלו, א"כ צריך להיות החילוק בברכות - בין אם הפרוסות קיימות ללא קיימות, וכדלעיל (בעמוד א'). ותירצו, דאה"נ לרש"י (וכן הוא בירושלמי) גם כאן היא אותה כוונה, וכשיש בו פירורין כזית - זהו שהפרוסות קיימות, וכשאין פירורין כזית - זהו שאין הפרוסות קיימות. אולם לפירוש התוס' שמיירי בפירורין המדובקין ע"י מרק או חלב, מיירי בכל אופן שהפרוסות קיימות - דאין הפרוסות מתקלקלות ע"י דיבוק זה.

[8] פי', שחזר וגבלן יחד ואפאן. ובאופן זה סברה הגמ' להעמיד את הברייתא גבי מנחות - שמברך המוציא אפי' על פירורין קטנים כסולת (דכך צריך לפרר המנחה אליבא דר' ישמעאל). אלא שהקשתה על זה מלשון הברייתא שאמרה "והוא שאכלן בכדי אכילת פרס" - דאם מיירי באופן שעירסן, היה צריך לומר "עם אכלו" - בלשון יחיד, דהא חזר להיות לחם אחד.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף