[1] ולפ"ז מה שאמרה המשנה שקטנים פטורים מק"ש מיירי בשלא הגיעו לחינוך. ומה שאמרה בסיפא שחייבים בתפלה מיירי בהגיעו לחינוך, וזה קשה שהמשנה מדברת בשני אופנים. ועוד דקטנים אינם דומיא דנשים, דאילו נשים פטורים מק"ש בכל ענין, וקטנים רק כשלא הגיעו לחינוך. ותירץ ר"ת, דאה"נ דהסיפא לא מיירי על קטנים כלל אלא רק בנשים ועבדים, אבל קטנים פטורים גם מתפלה כיון שמיירי בקטנים שלא הגיע לחינוך. ועל הקושיא הקטנה שאינם שוים לנשים, י"ל שכן דרך התנא לשנות לקטנים שלא הגיעו לחינוך יחד עם נשים ועבדים בכל מקום.

[2] הסתפקה הגמ' האם נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או מדרבנן. ומרבא משמע שרצה לפשוט שחייבת מדאורייתא, אלא שדחתה הגמ' את ראיתו. ורוב הראשונים ס"ל שנשאר הדבר בספק, וכן פסק בשו"ע (או"ח סימן קפ"ו סעיף א') שהדבר ספק. וע' יוסף דעת (עמוד רל"ז) סיכום שיטות הראשונים.

[3] אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו.

[4] כן הוא מסקנת הגמ' לקמן (דף כב.).

[5] פי', דמצאנו בסיני שהיה שם דיבור ולכן ציוה הקב"ה להם לפרוש מאשה, וכיון שכן, כשתיקן עזרא לאסור בעל קרי בדברי תורה אסרו בדבור דוקא ולא בהרהור, שלא מצאנו שעל הרהור אסמכתא לאסור לבעל קרי. ולכן לא קשה למה הרהור מותר הגם שהרהור כדיבור דמי ודיבור עצמו אסור.

[6] כשכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים ואם הוא יושב ובטל - הרי זה מראה כאילו אינו מקבל עול מלכות שמים. ולכך לא מהני נמי למיגרס בפרקא אחרינא - דהיינו בפרק דרך ארץ, דצריך לעסוק דוקא בדבר שהציבור עוסקים בו.