ברכות דף ט. א

הקורא ק"ש של ערבית בזמנים דלהלן, האם יאמר השכיבנו או לא? [תוד"ה ובלבד].

סמוך וקודם עמוד השחר קודם הנץ החמה
לרש"י לא יאמר לא יאמר
לתוס' יאמר [1] לא יאמר

מה לומדים מהפסוקים דלהלן?

לר' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא
"בלילה" ילפינן גז"ש שאין נאכל הפסח אלא עד חצות שאינו נאכל כקדשים ביום שחיטתו [2]
"הזה" שאינו נאכל לב' לילות [3]
"מלא תותירו עד בקר" שאינו נאכל לב' לילות [4] אין ללמוד, דיתכן שהוא בוקר שני
"בחפזון" שעת חפזון של מצרים והיינו חצות שעת חפזון של ישראל והיינו עלות השחר

לתנאים דלהלן מה עושים בזמנים אלו?

בערב - אחר חצות יום י"ד כבוא השמש - שקיעה של ליל ט"ו מועד צאתך ממצרים - בוקר של יום ט"ו
לר' אליעזר
ולר' אלעזר ב"ע
אתה שוחט אתה אוכל אתה שורף [5] - וא"כ סוף זמן אכילה הוא קודם - בחצות
לר' יהושע ולר"ע אתה שוחט אתה אוכל עד אז אתה אוכל

ברכות דף ט: א

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

מאימתי? הערות
לת"ק משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה לרש"י בגיזת צמר לבנה שחלק ממנה צבוע תכלת
לתוס' שיבחין בציצית בין חוט לבן לחוט תכלת
לר"א בין תכלת לכרתי זמן זה מאוחר יותר מתכלת ולבן
לר"מ משיכיר בין זאב לכלב
לר"ע משיכיר בין חמור לערוד
לאחרים משיראה את חברו בריחוק ד"א ויכרינו והיינו בחבירו הרגיל בו ואינו רגיל בו כ"כ - כאכסנאי
וכך פסק רב הונא [6]
לותיקין משעה שיגמרנה עם נץ החמה וכך פסק אביי [7]
-------------------------------------------------

[1] וס"ל לתוס' שדברי ר' זירא שאמר "ובלבד שלא יאמר השכיבנו" - הם נסובים על הברייתא השניה של ר"ש משום ר"ע שהתיר לקרוא ק"ש של ערבית אפי' סמוך לנץ החמה, ועל זה אמר שעכ"פ כשקורא אז לא יאמר השכיבנו, אולם בסמוך לעמוד השחר ודאי יאמר השכיבנו.

[2] ובגמ' לא מבואר מהיכן יודע ר' אלעזר בן עזריה דין זה. ובשטמ"ק החדש הביא בשם שו"ת משפט צדק שראב"ע ג"כ למד דין זה מגז"ש הנ"ל, דמזה שזמן אכילתו ילפינן מהזמן שהיתה המכה - והיינו בלילה עד חצות, ילפינן נמי למעט יום, דהלא לא היתה המכה רק בלילה ולא ביום.

[3] דס"ד אמינא דכיון שפסח הוא קדשים קלים יהיה דינו כשלמים שהם קדשים קלים, שהם נאכלים יום לילה ויום, וגם הוא יאכל לב' לילות, דנהי דביום אי אפשר לאוכלו כי כבר נתמעט מ"בלילה" אולם לילה שאחריו יאכל קמ"ל הזה.

[4] ודורש ראב"ע שכבר מבקר ראשון אסור להותיר ממנו, וא"כ איך יאכל ממנו לעוד לילה. ותמוה למה ראב"ע צריך לדרשה זו, הא כיון שאסור לאוכלו יותר מזמן חצות של אותו יום, יש בכלל שאסור לאוכלו גם ללילה הבא. וי"ל דכמו שר"ע ס"ל שאכילה רק בלילה וממעט את היום, ובכל אופן ס"ד שאפשר לאכול גם בלילה שאחריו (אחר הפסקה של יום), כך אליבא דראב"ע נימא שגם בלילה שאחריו יוכל לאכול מתחילתו עד חצות כמו בלילה זה. וע"ע ביוסף דעת עמוד נ"ו.

[5] ואין הכוונה לשרוף ממש דאין שורפין נותר ביו"ט, אלא הכוונה שנעשה הבשר נותר וטעון שריפה.

[6] רב הונא פסק כאחרים לענין ק"ש, אכן אביי פסק כמותם רק לענין תפילין, אבל לענין ק"ש כותיקין.

[7] ביארו התוס' (בד"ה לק"ש), שגם ותיקין מודים שהוא רק לכתחילה ולמצוה מן המובחר, אולם ודאי שזמן ק"ש מתחיל לאחר שעלה עמוד השחר. וכן מה שאמרו ו"גומרה עד הנץ החמה" - הוא רק לכתחילה, אולם גם הם מודים לר' יהושע שזמנה עד ג' שעות. וכן עשו במקדש נברשת של זהב שהיו ניצוצות יוצאות ממנה מתי שהחמה זורחת וע"י כן ידעו שהגיע זמן ק"ש, והגם שזמן זה כבר אחרי הנץ החמה, מ"מ תיקנו כן לשאר העם שבירושלים שלא יכולים להקדים ולמהר כותיקין, דרוב בני אדם אינם יכולים לכוון לאותה שעה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף