ביצה דף יב. א

האם מותר לעשות הוצאה שלא לצורך אכילה, או להקריב עולת נדבה ביו"ט?

הדין הטעם
לבית שמאי אסור [1] לא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך
לבית הלל מותר אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך [2]

המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו - לוקה חמש, באיזה חמש מלקיות מיירי?

שנים משום אכילה שלשה משום בישול
א. אוכל גיד הנשה ג. מבשל בשר בחלב
ב. אוכל בשר בחלב [3] ד. לבית
שמאי [4]
מבעיר אש ביו"ט
ה. מבשל גיד ביו"ט

ביצה דף יב: א

האם מותר להוליך חלה וזרוע לחיים וקיבה לכהן?

בנשחטו
והורמו מאתמול
בנשחטו
והורמו ביו"ט
בנשחטו אתמול
והורמו ביו"ט
לר'
יהודה
לב"ש: אין מוליכין
לב"ה: מוליכין
מוליכין -
ומוליך עמם של אתמול
לב"ש: אין מוליכין
לב"ה: מוליכין
לר'
יוסי
מוליכין מוליכין מוליכין
לאחרים הו"א לב"ש: אין מוליכין
לב"ה: מוליכין [5]
מסקנא לב"ש: אין מוליכין
לב"ה: מוליכין
מוליכין - אבל לא
מוליך עמם של אתמול
לב"ש: אין מוליכין
לב"ה: מוליכין

ביצה דף יב: א

האם מוליכין תרומה לכהן ביו"ט?

אליבא דב"ש אליבא דב"ה
לר' יהודה אין מוליכין אין מוליכין
לר' יוסי אין מוליכין מוליכין
לאחרים אין מוליכין אין מוליכין

כיצד לומדים את הגז"ש של מתנות ותרומה, ומה הפירכא לחולקים?

מה לומדים מהגז"ש מה הפירכא לגז"ש
לר'
יהודה
ב"ש לומדים כשם שתרומה לא מוליכין
- כך לא מוליך מתנות
מה לתרומה שאסור להפרישה ביו"ט -
ואילו מתנות מותר
לר'
יוסי
ב"ה לומדים כשם שמוליכין מתנות
- כך מוליכין את התרומה
מה למתנות שמותר להפרישן ביו"ט -
משא"כ תרומה שלא
לאחרים ב"ש לומדים כשם שתרומה לא מוליכין
- כך לא מוליך מתנות
מה לתרומה שאסור להפרישה ביו"ט -
ואילו מתנות מותר

האם מותר למלול מלילות ולפרך קטניות בשבת וביו"ט,
והאם אח"כ מותר לנפחם כדי להוציא המוץ?

למלול ולפרך לנפח
בשבת אסור מותר ביד מעט מעט - אבל לא בקנון ותמחוי
ביו"ט לרבא: מותר
לאביי: אסור
מותר מעט מעט אפי' בקנון ותמחוי - אבל לא בנפה וכברה
-------------------------------------------------

[1] ולכן לשיטתם אסור להוציא קטן (לא לטייל עמו ואפי' לא למולו), ולא את הלולב ולא ספר תורה לרה"ר. וכן אסור להקריב לשיטתם עולת נדבה ביו"ט.

[2] ומבואר בגמ' שדוקא זה הוא הטעם של ב"ה, ולא משום שהם סוברים שאין עירוב והוצאה ביו"ט - אלא לכו"ע יש עירוב והוצאה ליו"ט ופליגי במתוך.

[3] וזהו כפי המ"ד דס"ל דיש בגידין בנותן טעם - ואינם עץ בעלמא, ושייך בו איסור בשר וחלב.

[4] ר' יוחנן אמר לתנא ששנה לפניו ברייתא זו שבישול והבערה אינה משנה - דהיינו שאינו לוקה עליהם ביו"ט, ואם תוכיח מתנאים שהיא כן משנה - תדע ששנו אותה ב"ש, ואין הלכה כמותם. דלב"ה דס"ל דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, אינו עובר על בישול והבערה של גיד הנשה.

[5] ובפשטות זה הוא דין המשנה שאמרה שלב"ש בין מתנות שהורמו מאמש בין שהורמו היום אין מוליכין ולב"ה מוליכין. אכן דייקה הגמ' דמזה שלא כתוב במשנה "שנשחטו" אלא רק כתוב "שהורמו" - ויש לדייק שמיירי בהורמו היום ושחיטתן מאמש, ורק בזה ס"ל למשנתנו שנחלקו ב"ש וב"ה אם מוליכין, אבל הם מודים שמוליכין בנשחטו והורמו היום - וכשיטת ר' יהודה. אכן אין לומר מדקדוק זה דמשנתנו כר' יהודה ולא כאחרים, די"ל דאחרים ג"כ מודים בזה, ומה שאמרו שאין מוליכין את אלו שהורמו היום, מיירי בנשחטו מאמש, אבל לעולם בנשחטו והורמו ביו"ט שולחין לכו"ע. והנפ"מ בין ר' יהודה לאחרים רק אם טופלים עמהם מתנות של אתמול.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף