בבא בתרא דף קכ"ד ע"א

במה בכור נוטל פי שנים ובמה לא?

בשבח ששבחו הנכסים ממילא בשבח שהשביחוהו היתומים
לרבנן אינו נוטל אינו נוטל
לרבי נוטל אינו נוטל

האם הבכור נוטל פי שנים במלוה? [רשב"ם ד"ה ירשו].

במלוה בשטר במלוה על פה
לרבנן אינו נוטל אינו נוטל
לרבי נוטל אינו נוטל

בכור שאמר איני נוטל פי שנים בנכסים [1] ואיני נותן פי שנים האם רשאי [2]? [תד"ה ואם].

בחלק פשיטות בחלק בכורה
כשעשה קנין רשאי רשאי
כשלא עשה קנין לא רשאי רשאי

באופנים דלהלן האם בכור נוטל פי שנים?

השביח ממילא ונשאר שמו השביח ממילא ונשתנה שמו
לרבנן נוטל אינו נוטל
לרבי נוטל נוטל

בבא בתרא דף קכ"ד ע"ב

מתי נאמר הכלל: שהלכה כרבי?

האם הלכה כרבי מחבירו? האם הלכה כרבי מחביריו
לר' חייא הלכה מספקא ליה [3]
לרב הלכה אין הלכה
לרב נחמן הלכה הלכה
לרבא הלכה בדיעבד הלכה

שטר מלוה שכתוב בו ריבית [כגון שלוה מעכו"ם [4]], האם נוטל בו הבכור פי שנים?

בהלואה עצמה בריבית
לרבנן לרב יהודה: אינו נוטל
לשלחו מתם: נוטל
אינו נוטל
לרבי נוטל נוטל

גבו קרקע או מעות בחוב אביהן, האם בכור נוטל בזה פי שנים?

גבו קרקע גבו מעות
לרבה נוטל אינו נוטל
לרב נחמן אינו נוטל נוטל [5]

-------------------------------------------------

[1] כן פירש רשב"ם בד"ה ואם אמר בפי' הראשון. ובפירוש השני שהביא, כתב: שמיירי שאמר שאינו נוטל בשטר חוב שחייבים לאביהם ולא יפרע בשטר חוב שיוצא על אביהם, ודחה פירוש זה.

[2] ר"ת בתוס' מפרש דלא מיירי בשטר חוב שיוצא על אביהם, אלא בשטר חוב שיוצא על הבכור בעצמו, והנדון האם יכול הבכור להסתלק מחלקו, וע"י זה לא יהיה לבע"ח ממה לטול, או לא. והדינים גם לשיטתו הם כדלהלן.

[3] פירש רשב"ם בד"ה ואפילו מחבירו, דהלכה כרבי בכל מקום, וה"ה להך. ולפי"ז גם לר"נ שפסק הלכה כרבי מחבירו הוא בכל מקום. ובתד"ה מספקא הקשו דהרי קיי"ל דאין הלכה כרבי מחביריו ובכל מקום אמרינן דאין הלכה כרבי מחביריו. ולכך פירש ר"ת שדוקא כאן מספקא ליה. ור"י מפרש [עי' ביאור דבריו במהרש"א], דיש כאן שני דינים, דין אחד שהלכה כרבי מחבירו, ודין שני שאין הלכה כרבי מחביריו, ובדין הראשון פסקו כולם שהלכה כרבי, ובדין השני נחלקו האמוראים האם פסקו אותו או לא, דלר' חייא מספקא ליה, ולר פסקו שאין הלכה, ולרב נחמן לא פסקו [ולכך תלוי במקומות, ולכן כאן כן הלכה כרבי ובשאר מקמות יתכן שלא], ולרבא מטין לעשות כרבי אפי' כנגד חביריו, והיינו רק בדיעבד ולא לכתחילה, [ובזה מיושב קושית תוס' שא"א לומר כאן מטין כרבנן].

[4] כן פירש רשב"ם בד"ה במלוה, אולם בד"ה אבל בפירשו השני הביא דיש מפרשים שרב יהודה מיירי במלוה של ישראל ולכך אינו נוטל. ודחה זאת רשב"ם, דאדרבה איפכא מסתברא, דבלוה ישראל חשוב יותר מוחזק.

[5] והיינו כמו דשלחו מתם שגם לרבנן חשוב הבכור מוחזק במלוה עצמה ונטל בה פי שנים. ולפי' ראשון ברשב"ם רבה חולק על שלחו מתם. ולפירוש השני אינו חולק, ומיירי דוקא בגבו קרקע ולא בגבו מעות, דבמעות כיון שמלוה להוצאה נתנה וכאילו לא הוחזק בהם אביהם.

עוד חומר לימוד על הדף