[1] ואפילו אם נתן לו מעות לא קני במעות, וביאר רשב"ם בד"ה שלא בפניו, שמיירי בעיר שכותבין את השטר שלא קונה במעות עד שיכתוב את השטר או יחזיק.

[2] ומחלוקתם האם אמרינן נותן בעין יפה נותן רק לאחר שהחזיק ונתקיימה המתנה, או גם קודם. דשמואל ס"ל שרק לאחר קנית המתנה אמרינן וכמבואר ברשב"ם ד"ה ורב, ולכן ס"ל שאם במכר שנותן מעות [או שכבר נתן] אמרינן שצריך שיאמר לו לך חזק וקני כ"ש במתנה. ורב ס"ל שנותן בעין יפה נותן מהתחלה ולכך יש ספק אולי ניחא ליה שיחזיק אפי' כשלא אמר לו לך חזק וקני.

[3] ואף שבדברי רשב"ם בד"ה והשתא, נזכר רק שלא קנה בנעילת מנעול גבי "נכסי הגר", ולא כתוב מה הדין גבי מכר ושכירות. אולם בתד"ה נעל שהקשו על הרשב"ם משכיב מרע שהקנה בית לאשתו בנעילת מנעול, משמע שהבינו שלרשב"ם לא מועילה נעילה גם במכר ושכירות. ומבואר שלמדו בדבריו שרק בניית מנעול או מסירת מפתח מיד המוכר והמשכיר לקונה והשוכר מועילה, אבל אם רק אמר לו לנעול או שנעל מעצמו לא הוי כלום. וע"ע בלחם משנה פ"ב מזכיה הל' ג'.

[4] ומחלוקת רבנן ור' שמעון היא, דרבנן ס"ל דאין הגבהה אלא במטלטלין ולא בבני אדם, ור' שמעון ס"ל שלא תהיה חזקה גדולה מהגבהה שקונה בכל מקום ולכך מועלת גם כאן הגבהה.

[5] הטעם שקנה כאן בהגבהה לכו"ע, אף שאין זו הגבהה, מ"מ הוי קנין חזקה, ומיירי שהיתה הגבהה לצורך שירות האדון.