עבודה זרה דף ס"ח ע"א

דבר הנותן טעם לפגם באופנים דלהלן, האם אוסר?

בפוגם מעיקרא בהשביח ולבסוף פוגם
לעולא אינו אוסר לר' מאיר: אוסר
לר' שמעון: אינו אוסר
לר' יוחנן לר' מאיר: אוסר
לר' שמעון: אינו אוסר
איבעיא - ותיקו [1]

שאור של תרומה ושל חולין שיש בכל אחד כדי להחמיץ שנפלו לעיסה, מה הדין?

כשנפלו בבת אחת כשנפל תרומה תחילה כשנפל חולין תחילה
לר' שמעון מותר אסור מותר
לרבנן אסור אסור אסור

עבודה זרה דף ס"ח ע"ב

הערלה וכלאי הכרם באופנים דלהלן, ואין מאתים בהיתר כנגד שניהם אלא כנגד אחד מהם, מה הדין? [תד"ה רבי].

באיסור בעיניה באיסור על ידי תערובת
לר' שמעון אסור [2] מותר [3]
לרבנן אסור [4] אסור

-------------------------------------------------

[1] הנה הסתפקה הגמ' בדברי ר' יוחנן שאמר שבפוגם מעיקרא מחלוקת, מה סברתו בהשביח ולבסוף פוגם, האם לכו"ע אסור, או שגם בזה נחלקו ר' מאיר ור' שמעון. אולם למסקנא פשטו שלכו"ע אסור בהשביח ולבסוף פגם, ועי' בתד"ה תיקו.

[2] ולא מטעם דאין מאתים, דאפי' אם יש מאתים - אסור - דלר' שמעון כשהאיסור בעינו הוא אוסר בכל שהוא ולא צריך להצטרף.

[3] ס"ל לר' שמעון שאין ערלה וכלאי הכרם מצטרפים זה לזה לאסור, ולכך כיון שיש מאתים כנגד כל אחד מן האיסורים הם בטלים, והא דאמר ר' שמעון [במכות דף י"ז ע"א] כל שהוא למכות, היינו כשהוא בעין, אבל כשהוא בתערובת דינו במאתים, דאל"כ לא מצינו ביטול לר' שמעון.

[4] ומטעם שמצטרפים שני האיסורים, וכיון שאין מאתים כנגד שניהם אסור.

עוד חומר לימוד על הדף