עבודה זרה דף מ"ט ע"א

שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה ואין באחד מהם כדי לחמץ לבד [1], מה דין העיסה?

כשנפל שאור של תרומה בתחילה כשנפל שאור של תרומה בסוף
לרבנן חולין חולין
לר' אליעזר חולין [2] אינה חולין

עבודה זרה דף מ"ט ע"ב

חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר, האם מהני להתירה באופנים דלהלן?

למוכרם לגוי חוץ מדמי איסור [3] להוליך הנאה לים המלח ולמוכרן לבד
לרב אדא בר אהבה מהני [4] לא מהני
לרב חסדא מהני מהני

עבודת כוכבים שראינו שנשתברה מאליה [5], מה דין השברים?

שברים שברי שברים
לרב אסורים לתי' א': אסורים
לתי' ב': מותרים [6]
לשמואל אסורים מותרים

-------------------------------------------------

[1] אולם אם יש באיסור כדי לחמץ, אפי' יש גם בהיתר כדי לחמץ לבד - אסור, תד"ה עד.

[2] וסבר אביי דוקא אם סילק את השאור של התרומה שנפל בתחילה, אבל אם לא סילקו עד שנפל שאור של חולין וחימצו שניהם - אינן חולין, דס"ל לאביי שסבר ר"א זה וזה גורם אסור. ודחתה הגמ' ואמרה, שגם באופן שלא סילקו מותר - דזה וזה גורם מותר, והקובע מה נפל בסוף - דזה גורם את החימוץ.

[3] כתבו בתד"ה ארג, שעצה זו שייכת רק ביין נסך שאין דרך ישראל לקנותו מן העכו"ם, אבל גבי פת ובגד שדרך לקנותו מן העכו"ם - אסור, דחיישינן שמא ימכרנו אח"כ העכו"ם לישראל.

[4] ובזה מהני לכו"ע, דאינו נהנה מן האיסור בכלל, אולם אם יוליך הנאה לים המלח בזה נחלקו. וטעם רב אדא לאסור, דכיון שנמצאת החבית האסורה בעין, הרי אם ימכרם אחד אחד אפי' אחר שהוליך דמי האיסור לים המלח, עדיין הוא נהנה מן האיסור.

[5] ופירש"י דכיון שמיירי שראינו שנשתברה ולא בטלוה לכך יש לאסור. אולם במוצא שברי ע"ז שיש לתלות שנשתברה, בזה אמר שמואל לעיל [דף מ"א סע"א] ששברים מותרים. ובתד"ה לא פירשו, דהכא מיירי בע"ז שדרכה להשתבר שנושרים קיסמין וענפים ממנה תדיר, ולכך גם אם נשתברה - עדיין רגילים לעובדה.

[6] ולתי' זה מחלוקת רב ושמואל היא בע"ז של חולין שנשברה והדיוט יכול להחזירה.

עוד חומר לימוד על הדף